המשפחה הבוצרת

אני נכנס למרכז המבקרים של יקב הר אודם בצהרי היום הכי חם שנמדד בגולן מאז שיהודה הראל והחברים שלו חשבו שעליקה זה שם נחמד לישוב הראשון ברמה. בפנים המזגנים רוחשים, ריח אופייני של יין באויר ומאחורי חלון גדול נראים כמה עובדים מטפלים במיכלי הנירוסטה של היקב. על הבר עומדת חבורה של מושבניקים צרובי שמש ומקשקשת באנגלית שבורה עם ברנש שלבוש יפה מידי בשביל להיות ישראלי. מאוחר יותר אני אגלה ששני הצרובים הם האחים אדם וישי אלפסי והטיפוס הססגוני עם הכובע לבד והשפם הוא מיכאל אבא שלהם והבעלים של היקב. אבל בשלב הזה אני עוד לא יודע כלום, עוד מעט תגיע יערה אחותם ותספר לי את כל הסיפור.

יערה היא טיפוס אנרגטי וחיוני מסוג האנשים שהאהבה למקצוע שלהם ניכרת היטב. היא מספרת את הסיפור של יקב הר אודם בשטף שמקשה עלי את משימת הראיון אבל בהחלט מכניס לאוירה. "המקום הזה קם מתוך חלום של ההורים שלי, מיכאל ועידית אלפסי. זה היה בתחילת שנות האלפיים בתקופה שלא היה יותר מידי מה לעשות בגולן. אף אחד עוד לא חשב בכלל על הרחבות ואפשרויות העבודה היו דלות. שני האחים הגדולים שלי אדם וישי השתחררו מהצבא וההורים שברו את הראש איך להשאיר אותם בסביבה וכידוע אלכוהול מדבר לצעירים אז הם החליטו להקים יקב".

"לנגד עיניהם עמדו שלושה עקרונות. הראשון והחשוב ביותר הוא שזה יהיה עסק משפחתי, השני שנעשה רק יין שאנחנואוהבים לשתות בעצמנו והשלישי שאנחנו עובדים ביחד. אדם הלך ללמוד מדעי הצמח בפקולטה, עשה תואר שני בייננות וחזר לתפקיד היינן וישי נכנס לנעלי הכורם כשבמקביל אבא שלי התחיל לנטוע כרמים. התחלנו עם 7,000 בקבוקים והיום כעשרים שנה אחרי זה אנחנו מייצרים 200,000 בקבוקים, נוטעים עוד חלקות ובונים את היקב החדש שלנו פה במושב אודם".

"כל החלקות שלנו נמצאות בעמק הבכא בגובה ממוצע של 1060 מטר, אנחנו היקב הכי גבוה בארץ. אבל זה לא העניין או לפחות לא כל העניין. 70% מהענבים שלנו מגיעים מחלקות שאנחנו מעבדים בעצמנו. עם הנטיעות של השנה בעוד שלוש שנים נגיע ל100% ענבים שלנו ונהפוך ליקב אסטייט, כלומר שהוא מגדל את כל הענבים שלו. כל החלקות בגולן ושייכות למשפחה, לחברים ותיקים או נקלטים חדשים פה מהמושב. זה החזון של אבא שלי, יקב גדול וחזק שמתבסס על ענבים שגדלים תחת ידיו והכל מתוך הסביבה הגולנית הייחודית".

"יש לנו גובה מטורף, שלג כל חורף ובקרים מעורפלים כמעט כל הקיץ עם שמש שלא מרחמת בצהרי היום בקיצור אזור הגידול מספר אחת בארץ לענבי יין ואדם משכיל להביא את התנאים האלה לידי ביטוי ביין שלנו. מעבר לפרוטפוליו הזנים הקלאסים כמו קברנה ושרדונה אנחנו עובדים עם שני זנים מיוחדים וייחודים לנו. האחד זה נביולו, זן איטלקי במקור שפחות מוכר בארץ, השם שלו בא מהמילה ערפל באיטלקית כי הענבים האלה אוהבים ערפל מה שאומר שמאד נוח להן אצלנו. אנחנו עושים מהנביולו רוזה שזה נדיר וסופר מיוחד בנוף הרוזה הישראלי מה שהופך אותו ללהיט מכירות. הנביולו נמצא גם בבלנד וגם כיין זני חדש על המדף ומאד מיוחד.

הזן השני הוא גמאי נואר צרפתי שאוהב אקלים קר. הצרפתים עושים ממנו יין בוז'ולה צעיר שיוצא ראשון ולא מתחכם. בוא, תשתה, תשתכר, שלום. אדם עושה אותו בצורה הפוכה לגמרי ומיישן אותו בחביות שנה וחצי ומתקבל יין וואו. הרעיון מאחורי הבחירה בשני הזנים המיוחדים האלה הוא לקחת את מי ששותה את האקסטרה מייל ולהוציא אותו מחוץ לקופסא. לשמחתי הלקוחות אוהבים את זה".

אז אדם היינן, ישי הכורם. מה התפקיד שלך?
"אני אחראית על מרכז המבקרים על השווק ועל היצוא. יש לנו מגוון גדול של יינות יחסית לגודל שלנו שמתאימים לכל הרמות. אנחנו רוצים לגעת בכמה שיותר אנשים אז היין שלנו מתחיל סביב ה-70 שקלים ומגיע עד 470 שקל לבקבוק. ככה שכל אחד יכול למצוא פה מה לשתות".

"אצל הצרכן הישראלי אין פשרות ואם זה לא טעים לו הוא לא יקנה, הוא יודע בדיוק מה הוא רוצה וזה מה שאני אוהבת בו. אנחנו בוצרים את הכל ידנית בצורה סלקטיבית ויכול להיות שבשביל יין מסויים נכנס שלוש פעמים לחלקה. יש פה דיוק והמון תשומת לב כדי להגיע לתוצאה הטובה ביותר. הלקוח הסופי אולי לא מודע לכל העבודה הקפדנית והמאומצת הזאת אבל הוא ידע להעריך את התוצאה הסופית".

"היצוא מהווה 25% מהעשייה שלנו. אנחנו שולחים בקבוקים לארה"ב, צרפת, צ'כיה, יפן, טאיוון, שוויץ ועוד. היין הישראלי משחק על המשבצת האקזוטית, כלומר קברנה מעולה יש בצרפת, בשביל זה אתה לא צריך את הישראלים אבל קברנה שגדל ב1090 מטר על בזלת ומקבל את הקרינה הגבוהה של השמש הישראלית זה משהו שאין בשום מקום אחר. כל המשתנים האלה נותנים ליין מורכבות ועוצמות שהלקוחות בחו"ל יודעים להעריך ואני שמחה שבמשך השנים הצלחנו להרגיז כמה צרפתים".

אתם יקב כשר, זאת החלטה עקרונית או שווקית?
"כשאבא שלי הקים את היקב לא היינו כשרים. הרב ישי סמואל מיונתן הגיע לפה בהתמדה במשך ארבע שנים ושאל למה אנחנו לא כשרים? התשובה היתה שבשביל לעשות יין טוב חייבים לגעת בידיים בעצמנו מה שהופך את היין ללא כשר אבל הוא לא ויתר והמשיך להגיע לפה. הוא אמר לנו אז שהוא לא בא בשביל עצמו הוא בא בשביל הציבור שלו שרוצה לשתות יין איכותי. בסופו של דבר השתכנענו. זה בא עם ההבנה אז שקונים בארץ יין בראש השנה ובפסח, אלה הפיקים ומספיק שסביב השולחן בבית יושב בעלה של אחותה של הגיסה של הבנדוד והוא מקפיד לשתות כשר אז המארחים לא ירצו להסתבך ויפנו למדף של היינות הכשרים. אחרי שקיבלנו את הכשרות גילינו את השוק היהודי בחו"ל. שוק ענק וצמא ליינות איכות שקיבל את היין שלנו בזרועות פתוחות. שורה תחתונה אני שמחה על ההחלטה הזאת שפתחה אותנו לקהלים חדשים בלי לוותר על האיכות במילימטר".

אל השולחן שלנו מצטרף אדם שהוא כאמור אחיה של יערה והיינן של היקב. אני שואל אותו מה מוביל אותו בעבודה? "העבודה של היינן מאד פשוטה" הוא מספר בחיוך, "ובנויה על שני עקרונות. האחד do no harm, יענו קודם כל אל תפריע לענבים, תן להם לגדול כמו שצריך והשני הוא האתגר להביא לידי ביטוי את הצבעים וריחות של האזור בו גדלים הענבים ומזה לשמחתי יש לנו בשפע. עשינו עכשיו למשל יין חדש מחלקה שיש לנו בחוות הניסוי בפיכמן. חלקת קברנה סוביניון שנטועה בצפיפות של פי ארבע מכרם סטנדרטי ומביאה תוצאות יוצאות מן הכלל גם ביבול אבל בעיקר באיכות היין. האתגר הוא לזהות את האופי של החלקה ולתרגם אותו ליין טעים שעושה טוב על הנשמה".

אח אחד יינן, אח שני כורם, את על השווק. מה נשאר להורים שלך לעשות?
"רגע תוסיף לרשימה את מהרטו בעלי שעובד עם ישי בכרם ולגבי אבא שלי קודם כל יש לו שפם וכובע וחוץ מזה הוא מגיע לראות שהכל בסדר ואנחנו לא עושים בעיות. כשהוא הקים את היקב אני הייתי בת 12 עמדתי מאחורי הבר הזה ומכרתי יין לאנשים, רוצה לומר שאנחנו עוד לא היינו בתוכנית וכל מה שכולנו עושים היום היה בעצם על הכתפיים שלו. סופסוף בגיל 67 הוא יכול לשבת רגע בנחת, להסתכל מסביב, לייעץ כשצריך, לתת בראש כשצריך ובעיקר להנות ממפעל החיים שלו שממשיך לדור הבא".

"אמא שלי לא עובדת בעסק אבל לחלוטין נמצאת פה ותפקידה לשמור על השפיות של כולנו וכשאבא שלי או מישהו מאיתנו עושה שטויות היא זאת שמזכירה לו הלו התבלבלת, יש סדרי עדיפויות. זה קודם כל המשפחה ואז כל השאר. אני יודעת שזה נשמע כמו אידיליה אבל זה לא הגיע סתם ככה. יש פה הרבה מאמץ של כל בני המשפחה. למדנו איך לא לדרוך אחד לשני על היבלות, לכל אחד יש תפקיד מוגדר ואף אחד לא נכנס לו בין הרגליים. מעבר לזה חשוב לצבור חוויות משפחתיות גם מחוץ לביזנס, זה תורם לתחושת הלכידות. מה שעוד תורם פה לאוירת הפיס אנד לאב הוא אלון המנכ"ל שלנו שהבאנו מבחוץ. אלון יודע לעצור רגע ולהסתכל על הדברים טיפה מבחוץ וככה לפרק את המוקשים לפני שהם מתפוצצים".

איך יראה יקב הר אודם בעוד עשרים שנה?
"חחח" יערה צוחקת בקול, "דבר איתי על איך הוא יראה מחר ואולי תהיה לי תשובה. יש כבר נכדים שעם קצת מזל יסכימו להצטרף אלינו, אנחנו לא דוחפים אבל הם יודעים שהדלתות פה פתוחות בפניהם. נמשיך לטעת ולגדול ובעיקר נעשה יין שישמח אותנו ואת כל מי שישתה איתנו".

לאתר יקב הר אודם…