קטר הצפון

עם 17 מושבים וקיבוצים תחתיו, אלפי דונמים של מטעים וטונות רבות של פרי, תאגיד בראשית הוא מהגופים המוכרים בארץ ואחד המשפיעים בענף הפירות. במשך שנים ביסס התאגיד את מקומו בשוק תוך כדי שהוא מוביל אסטרטגיה של חדשנות ומצוינות. הדרך לא היתה קלה וכפי הנראה יש עוד הרבה מה לעשות אבל התהליך מרתק ומעורר השראה בכל מי שרואה את עתידו בחקלאות.

מי שמספר לי על התהליך הוא גבי קוניאל. קוניאל, חבר מרום גולן, מילא שורה של תפקידי מפתח בקיבוץ ומחוצה לו ולפני מספר שנים גוייס לבראשית לתפקיד פיתוח עסקי ומנהל המחלקה החקלאית ומאז הוא עסוק בעיקר בלצפות את פני העתיד ואם לשפוט לפי הלהט והגיצים שרושפים מעיניו כשהוא מדבר אזי צפוי לנו עתיד מזהיר.

"אנחנו פה משנת 67", פותח קוניאל בשיעור היסטוריה קצר, "שנתיים מאוחר יותר הקימו החברים את 'פירות גולן' ובמשך שנים שווקו כך את תוצרת המשקים. מולנו התחרו השכנים מהגליל עם 'פרי פסגות'. בתחילת שנות ה-2000 קלטנו שהמשווק שלנו מגיע לשוק ומציע את הפרי בשקל ואז בא המשווק של פרי פסגות ומוריד 5 אגורות ואז המשווק שלנו נלחץ וסוגר על 90 אגורות. במקום להרויח עסקנו בכיפופי ידיים אז החלטנו להפסיק לריב ולהתחיל לשתף פעולה. ב-2004 פירות גולן ופרי פסגות מתאגדים תחת תאגיד בראשית ומשווקים ביחד. עוברות עוד שנתיים שלוש של פעילות עסקית משותפת והצעד הטבעי הבא הוא מיזוג מלא כך שמלפני בערך 15 שנה תאגיד בראשית זו יישות אחת שמאגדת תחתיה 17 משקים מסאסא במערב עבור באלרום בצפון, אלבש במזרח ואפיק בדרום. כל המשקים שותפים מלאים בתאגיד. הכל שייך לכולם".

"תפקיד התאגיד היה אך ורק לשווק את הפרי משלב המיון והאריזה דרך הקירור ועד השווק עצמו. המשקים ניהלו את המטעים שלהם עצמאית. הם החליטו מה לטעת ואיפה, לנו כבראשית לא היה חלק בשלב הזה. היינו נכנסים לתמונה רק כשהפרי היה מגיע לבית האריזה. לאט לאט אנחנו מבינים שזה לא מספיק ואנחנו מתחילים לתת גם שירותי הדרכה וידע למשקים במטרה להביא פרי יותר איכותי לשוק. סל המוצרים שלנו רחב וכולל בעיקר תפוח ואחריו אגס אבל גם את כל הגלעיניים, דובדבנים ואפילו פירות יער".

"לפני חמש שנים התיישבנו לכתוב תוכנית אסטרטגית. בדקנו כל מיני חלופות ורעיונות ובסופו של דבר התקבלה פה החלטה אסטרטגית שקראנו לה 'תפוח בראש'. המשמעות היא שעם כל הכבוד לדובדבן ולקיוי ולאגס ולכל שאר הפירות, ויש כבוד, התפוח הוא הקטר שמניע את המפעל הזה, הוא הכוח שמוביל ומאפשר לנו לדחוף גם את הדברים האחרים. אם לא תהיה לנו מסה איכותית ומשמעותית של תפוח נאבד את הכח השווקי שלנו וממילא גם שאר הפירות יפגעו".

איך המשקים מתכנסים לכוון האסטרטגי הזה?
"המשק חופשי לקבל את ההחלטות שלו מה לטעת, אבל כולם מבינים שה-50,000 טון תפוח הם אלה שיסייעו לנקטרינות לקבל בשוק עוד 10 אגורות מול המתחרים. התפוח הוא הג'וקר ששומר על הכוח שלנו".

"זאת לא החלטה שרירותית. ניקח לדוגמה את האפרסק. האפרסק שאנחנו מגדלים והאפרסק שמגדלים בכפר סירקין אולי לא באותה איכות וכנראה לא אותם זנים אבל בסוף זה אותו מוצר שאפשר לגדל שם בדרום וכאן במרום גולן. תפוח לעומת זאת אפשר לגדל רק אצלנו. ובאמת ראינו איך במשך השנים גידלו תפוחים בעמק יזרעאל ואז זה עלה לעמק החולה ואז גם הם הפסיקו ונשארו תפוחים רק בגולן ולאחרונה גם בדרום הגולן כבר אין תפוחים. כלומר לנו בצפון הגולן ובגליל העליון יש יתרון שאין לאף אחד אחר בארץ ואנחנו צריכים לנצל אותו".

"אנחנו יושבים עם המשקים ומתלבטים ביחד מה לטעת, כמובן שאין מצב שמשק כמו אפיק לדוגמה יטע תפוח כי יהיה המגדל המוכשר ביותר, פינק ליידי לא יגדל באפיק. האחריות שלי כמערכת מרכזית היא לייעץ ולמצוא לכל משק את הפתרונות שלו בהתאמה לאזור הגידול, זה קל באלרום כי מגוון הגידולים המתאימים להם רחב וקשה יותר לאפיק אבל זה חלק מהדיוק שלנו גם אם בסוף ההחלטה היא רק של המשק. ואחרי שאמרנו את כל זה ומבלי להניח את שאר הגידולים, מירב המשאבים שלנו יושקעו באיך אנחנו מגדלים תפוחים טובים יותר. בשביל זה אנחנו קמים בבוקר. זאת המשימה".

ואיך אתם עושים את זה?
השלב הראשון היה להביט באומץ במראה ולהודות שאנחנו לא מספיק טובים. היבולים שלנו נמוכים, האיכויות שלנו לא מספיק טובות. עם כל יוקר המחייה כשהצרכן הישראלי עומד מול המדף בסופר הוא בוחר את הפרי הטוב ביותר. הוא גם מוכן לשלם עליו עוד 2 שקלים ובלבד שיהיה לו ביד תפוח א א. אז קודם כל הבנו שאנחנו לא מספיק טובים. זה לא היה קל להגיד את זה לנוטעים ותיקים שמגדלים תפוחים כבר 40 שנה אבל ידענו שאנחנו צודקים כי אנחנו נוסעים בעולם ורואים מה הקולגות שלנו עושים כבר 50 שנה ובוא נגיד שעם כל הכבוד לטפטת ולעגבניית שרי, לחקלאות הישראלית יש מה ללמוד".

"הדבר השני זה מו"פ. איזה זן תפוח הבאנו ארצה ב30 שנה האחרונות? מאז הפינק ליידי לא נכנס אפילו זן אחד. איך נראים מכוני המחקר שלנו? יושבים מאות חוקרים ואגרונומים במכון וולקני, הם אנשים מצוינים אבל איפה התוצרים של העבודה שלהם? אתן לך דוגמה. יוצא רופא צעיר מהפקולטה לרפואה, גומר את ההתמחות שלו ומה הוא עושה? מחפש את בית החולים הכי טוב בעולם בתחום שלו ונוסע לעבוד שם שלוש שנים ואז אחרי שהוא למד מהמומחים הכי טובים בעולם הוא חוזר ארצה לנהל מחלקה בשערי צדק. אצלנו יוצא בוגר פקולטה אפילו עם תואר שני ומגיע אלי למטע, מה יש לו לתרום לי? הוא יודע מה זה קיר פירותי? הוא לא יודע כלום. למה שלא נעשה כמו אלביט, ניקח את חמשת הסטודנטים הכי טובים בפקולטה ונשלח אותם לשלוש שנים למכוני המחקר הכי טובים באירופה שיחזרו אלינו מומחים. כמה זה יעלה לנו מיליון שקל? אז ניתן כולנו, כל מגדלי הפירות, אגורה מכל קילו ונקבל אנשי מקצוע שיובילו אותנו קדימה, לא כמו היום שהמצב הפוך והשטח מוביל את המו"פ".

אל השיחה מצטרף אסף קרת, מנכ"ל התאגיד בשנים האחרונות ונותן נקודת מבט נוספת על מצב החקלאות ועתידה הלוט בערפל. "חוסר הודאות בענף לא מאפשר לנו לתכנן קדימה וכשההשקעה בנטיעות חדשות כל כך כבדה הענף תקוע ואז מגיעות תלונות שחייבים לפתוח את השוק. אני קובע שבראשית וחקלאי ישראל יכולים לספק קרוב ל-80% מ130,000 טונות התפוח שהישראלים צורכים אבל הממשלה צריכה להכניס את היד לכיס ולתמוך בהם באמצעות מענקי נטיעה. בעלות זניחה של 25 מיליון שח לשנה במשך חמש שנים אנחנו יכולים לטעת 1,000 דונם תפוח שיספקו לישראל במשך 30 שנה תוצרת סדירה ואיכותית סביב השנה".

"100 מיליון שקל על פני חמש שנים זה פסיק מבחינת המדינה וזה הדבר היחיד שיכול להוריד את יוקר המחיה כי כשחקלאי מגדל תפוחים יוצא לו מה שיוצא מהמטע ואת זה הוא חייב למכור. כשיבואן מרים טלפון ואחרי 10 ימים יש לו מכולת פינק ליידי בנמל הוא משחק עם השוק ודואג שהמחיר לא ירד. אנחנו רואים את זה בבשר, בחמאה, בכל מה שנפתח ליבוא. המחירים לא יורדים".

סליחה אבל למה שהמדינה תתמוך בך? היא לא תומכת במתפרות או בנהגי המשאיות
קודם כל כל מדינה חייבת לדאוג לבטחון תזונתי ולספק לעצמה את המזון, גם אם לא נצליח לעשות את זה ב100% לפחות נקטין כמה שיותר את התלות ביבוא. דבר שני היא לא תומכת בי, היא תומכת בעצמה. נטיעות חדשות מבטיחות מזון לעתיד במחירי שוק בלתי תלויים. ולבסוף אין מה לעשות, יש מי שגר צפונית ליוקנעם ולא כולנו יכולים לעבוד בגוגל. קח את בראשית כדוגמה. מבראשית מתפרנסות אלפי משפחות. עובדי בית האריזה, הנהגים, מפעל הקרטונים, טכנאים ועוד ועוד מעגלים שבלעדי בראשית כנראה היו מובטלים או נזקקים לסיוע כזה או אחר. אז מה יותר זול?"

"יש לנו אסטרטגיה ואנחנו מכוונים אליה בכל הכח", מסכם קוניאל, "אם יש לנו שאלות אנחנו מביאים מדריכים מחו"ל ושואפים קדימה להצטיין בכל גידול ובמיוחד בתפוח שהוא כוכב הצפון שלנו. היקף הקרקעות המתאימות לתפוח מוגבל ואנחנו חייבים למקסם עד כמה שניתן את היבולים לדונם. זה קשה ויקר וההשקעות אדירות ובסיכון גבוה אבל זה אפשרי ואנחנו בדרך לשם עם המדינה או בלעדיה. אנחנו לא מחכים לאף אחד".