לאן נעלמת אדמת הגולן?

מאת: מטר טל, סטודנטית לתואר מוסמך בתוכנית קרן מלגות גולן ללימודי חקלאות

על בסיס מאמרה של ד"ר שיקמה זערור מהפקולטה לחקלאות באונ' העברית
Old basalts, young soils – Age constraints for the Golan Heights plateau volcanic soils

• עומק הקרקע (האדמה) בחלק מהשטח- 10 עד 25 ס"מ.
• רדידותה הקיצונית של הקרקע מגבילה מאד את סוג הגידול.
• נשאלת השאלה המתבקשת, איפה האדמה?

גורמי השפעה על מאזן מסת הקרקע

מסת קרקע (עומק הקרקע), גדלה או קטנה בהשפעת מספר גורמים:

סלעי רמת הגולן – מקורות הבליה

ברמת הגולן קיימים תנאים היוצרים גרדיאנט של סוגי קרקעות המשתנים בעיקר, מצפון לדרום. כך משתנה, בין השאר, גיל הבזלת. באזור הדרומי בזלת שנוצרה מהתפרצות קדומה – לפני 5.5 מיליון שנה, מול הבזלת הצפונית, הצעירה משמעותית, בת 100,000 שנה בלבד. (Behar et al., 2019). נציין, כי אופי היווצרות הבזלת- התפרצות געשית, מפשטת מבחינה מחקרית את נתון סלע האב כמקור הבליה. הסלע מונוליטי ברובו מבחינה גיאולוגית, כרונולוגית וכימית.

למקור הבליה של הקרקע קשר ישיר לאופי ולתכונות הקרקע. באופן פשוט, היסודות הקיימים בסלע ירכיבו את היסודות בקרקע (נזניח עתה את היסודות המגיעים עם האבק, שמקורם מאיזור אחר וחשיבותם, לעיתים, רבה). יסודות אלו ישפיעו על הצפיפות הגושית של הקרקע, על גודל הרגבים, על חילחול המים, אחיזת המים והיבטים נוספים .

משקעים

משקעים הם חלק ניכר מכוחות הבליה הפועלים על הסלע ליצירת קרקע. קצב יצירת הקרקע עולה ככל שישנם יותר משקעים, אך יחד עם זאת, כמות משקעים גדולה יכולה לגרום לגריעה או סחיפה, בהתאם לסוג הקרקע וחוזק האחיזה שלה . ממוצע המשקעים השנתי ברמת הגולן מכפיל את עצמו מדרום הרמה (450 מ"מ בשנה), לצפונה (1100 מ"מ בשנה), דבר שמספק 'שיפוע' אקלימי מוגדר היטב.

טופוגרפיה

הגולן הינו רמה שטוחה למדי, השוכנת לאורך השוליים המזרחים של בקע ים המלח, מעל עמק החולה והכנרת. הבקע החל להתפתח במהלך ההתפרצויות של זרמי הבזלת מתקופת הפליוקן (5.5-2.5 מיליון שנים), אשר עיצבו את דרום הרמה, והמשיך להתפתח במקביל להתפרצויות המאוחרות יותר במרכז וצפון הרמה.

בעקבות היווצרות הכנרת ועמק החולה, התפתחו לאורך הגבול המערבי של רמת הגולן, מערכות ניקוז עמוקות הכוללות קניונים וטופוגרפיה של מדרון תלול. אופי מערכות הניקוז שהתפתחו, מחולק לשלוש גזרות עיקריות: בדרום ובצפון, ערוצים קצרים ותלולים החוצים את המתלול והמדרון מעל הכנרת ועמק החולה ומאפשרים הצטברות מסוימת של קרקע באזורי המסילים, יובלי הנחלים, מזרחית להתחתרויות.

זאת, בעוד שבמרכז הרמה, קיימת השתפלות מתונה יותר עד רמת כורזים, שיצרה אגני ניקוז גדולים יותר, דבר המשפיע ככל הנראה על הקרקע בכל רוחב מרכז הרמה ממזרח למערב, בכך שמגביר סחיפת קרקע ומעכב את הצטברותה.

פועל יוצא של הצטברות הקרקע, מתבטא בחקלאות האופיינית:

• צפון הגולן- מגוון גידולים
• במרכז הרמה- בעיקר מרעה.
• בדרום- שטחי פלחה גדולים יחסית – סמוך להתחתרויות הנחלים- מרעה וגידולים סבילים, דוגמת המומלץ בדוח סקירת הקרקע, לעיל.

בליה וזמן – הנחת "הרצף הכרונולוגי"

במחקרה, אשר פורסם במרץ האחרון (2024), בדקה ד"ר שקמה זערור מהפקולטה לחקלאות, את תוקף הנחת "הרצף הכרונולוגי" הרווחת לגבי קרקעות רמת הגולן. תיאוריה זו מתבססת על הנחת היווצרות קרקע כתלות בזמן. ההנחה כי עומק קרקע גדל עם חלוף השנים ובנוסף, כי קיימת השפעה של הזמן על הרכב המינרלים בקרקע.
תיאוריה זו מניחה הסרת קרקע ברמה זניחה, כך שקצב ההתהוות מהיר משמעותית מקצב הגריעה.

ד"ר זערור ערכה השוואה בין גיל הקרקע לגיל סלעי הבזלת שמתחת לדגימות הקרקע. מהשוואה זו עולה, כי גיל הקרקע נמוך בסדרי גודל מגיל הבזלת הנושאת. ההרכב הכימי של הקרקע, שמספק גם הוא אינדיקציה לגילה, מחזק מסקנה זו של פער גילאי סלע-קרקע.

הבעיה

חישובי מאזן המסה שהתבצעו במחקר (תוספת מסת קרקע עקב בליה של סלעים, והצטברות אבק, מול גריעת מסה בגלל תהליכי סחיפה), מצביעים על חוסר התאמה בין גילאי הקרקעות לגיל סלע האב ממנו נוצרה הקרקע. המחקר מצביע על כך שמסת הקרקעות המכסות כיום את רמת הגולן, תואמת רק 15% ממסת הבזלת שעברה בלייה מאז ההתפרצויות הגעשיות האחרונות. עובדה זו מאתגרת את הנחת "הרצף הכרונולוגי" הרווחת ומעלה שוב את השאלה, לאן נעלמה האדמה?

מבחינה חקלאית, רדידותה של הקרקע אינו מאפשר התפתחות של "אופקים" בולטים ומעכב התפתחות קרקע בוגרת יותר. "אופק", הוא שכבת קרקע המובדלת בתכונותיה מהשכבות הגובלות בה. במקרים רבים, ההבדל הינו חזותי (גוון שונה) ומבטא את מגוון המינרלים בכל שכבה. העדר אופקים נקשר גם למחזור ההרטבה והייבוש העונתיים של אדמות הגולן, המוביל לערבוב של חלקיקי הקרקע (Dan, 1993).

בנוסף, הקרקעות עניות ביסודות מסיסים (לדוגמה: סידן, אשלגן, מגנזיום ונתרן) ביחס לסלע הבזלת הבסיסי. כמות משקעים גדולה יכולה לגרום לחילחול של היסודות המסיסים לעומק הקרקע או לסחיפה שלהם במערכות הניקוז, אך לא ברור האם תכונה זו נובעת בהכרח מחוסר קרקע.

תשובות וסיכום

הגולן מהווה פלטפורמה טובה לבדיקה של מודלים גיאולוגיים.

• סלע האב הוא בזלת שהיווצרותה, הרכבה ותיארוכה ידועים היטב. בנוסף, כמו בניסוי טוב, היא משתנה מונוטונית מאזור לאזור- מצעירה מדרום לצפון.
• התנאים האקלימיים יציבים ומשתנים משמעותית לאורך הגולן- פער של 650 מ"מ גשם בשנה לאורך 80 ק"מ מצפון עד דרום. משטר רוחות עונתי אופייני.
• טופוגרפיה פשוטה לכאורה- רמה מישורית בעלת שיפוע קל.

אז אם המודל אלמנטרי וקל לניתוח, מהו הפיתרון?
השערת החוקרים במחקר היא שהטופוגרפיה היא השחקנית המשמעותית ביותר הגורמת לרדידות הקרקע ברמת הגולן. פתיחת בקע ים המלח ממערב לגולן, יצרה מערכות ניקוז שונות המשפיעות באופן ישיר על עומק הקרקע. בחלק הצפוני הערוצים הקצרים והתלולים, משפיעים בעיקר על סחיפת הקרקע באיזורים הקרובים לנחלים ובעלי השפעה מועטה על האיזורים ה'מוגנים' מבחינה טופוגרפית. במרכז הגולן המסלע "חווה את השבר", התפתח בתנאים בעלי סחיפה חזקה הנובעת ממערכות ניקוז גדולות. איזורי הקרקעות העמוקות בדרום הגולן מייצגים שלב התהוות קרקע טרום בקע אשר לא נסחפו במערכות הניקוז הקטנות באופן יחסי של האיזור, אך איזורים הקרובים לניקוז הנחלים מושפעים רבות ובהם אנו מוצאים קרקע רדודה.

בהנחה שהמצב יציב, קרי, כמות הקרקע שמסולקת (נשטפת), שווה לכמות הקרקע שמתווספת (בליה ואבק נכנס), הרי שגם בעוד 2000 שנה, יסבלו או ייהנו, החקלאים ממבוא חמה ועד מרום גולן, מאותם תנאי קרקע ו'אופק' יישאר מושג רק מעל פני הקרקע.