הלוחש לעגבניות

באמצע מישור הבזלת שמתחת למושב שעל, בין עדר כבשים מנומנם למטעי הנשירים מתגלה לי מתחם החממות של איתי סטוליאר. בולטות בניגודן ההנדסי המדוייק למרחבי הקוצים שסביבם נראות החממות כמו בתמונות של קטלוג היצרן. אף רשת לא נרפית, אף ניילון לא מתנפנף. אפילו הקייצת והכוסב לא מעיזים להראות את קודקודם המאוס. סדר, ניקיון ושקט מופתי.

את איתי סטוליאר אני מכיר בכובעו השני או בעצם הראשון כנותן שירות לחקלאים בהקמת חלקות ומערכות מים. הוא הבעלים של 'מים בשעל' ומוכר כאחד שיודע להפעיל בובקט אם אתם מבינים למה אני מתכוון. אם כך מהצד הטכני החזק שלו וממראה החממות המצוחצחות אני לא מופתע, ממה שהוא מראה לי בפנים אני מאד מופתע ויותר נכון מהסיפור שהוא מספר.

"הייתי קבלן תשתיות מים ורציתי לצאת מהתחום, שעל וצפון הגולן בכלל זה אזור נשירים קלאסי אבל פה ליד הבית בגובה 700 הביצועים של הנשירים לא משהו, בטח בהשוואה לחקלות הגבוהות שלנו ב-850. יש לי 30 דונם נשירים, דובדבן, אפרסק ונקטרינה ומאד קשה להתפרנס מהם ככה שהיה לי ברור שזה לא הכוון והחלטתי לגדל ירקות ולהתחיל מעגבניות. למה דווקא עגבניה? לא יודע, הרגשתי שזה ירק שמדבר אלי. הכשרתי חלקה של 20 דונם קרוב לבית והקמתי 4 חדרים של חצי דונם כל אחד. הזמנתי שתילים ויצאתי לדרך".

"בגלל שלא היה לי ניסיון נסעתי לחבל הבשור לדבר שם עם החקלאים המבוגרים, התיישבתי אצלם בחצר, שתיתי איתם קפה וביקשתי שיספרו לי על כל הטעויות שהם עשו בגידול עגבניה. לא שאלתי איך לגדל, את הטכניקה של ההדליה והגידול הצמח בעצמו סיפר לי מה טוב בשבילו. חודשיים אחרי השתילות הראשונות התקשרתי ליצרן החממות והזמנתי עוד 12 חדרים דומים. הקבלן היה המום הוא אמר לי 'נפלת על הראש? עוד לא קטפת עגבניה אחת אתה כבר מקים 10 דונם?' עניתי לו שהצמחים ממש מדברים איתי ושיתקדם עם הייצור ובעונה שלאחר מכן שתלתי את כל המבנים".

החדרים, כמו שסטוליאר קורא להם, הם מנהרות סגורות של חצי דונם כל אחת, עם מערכות מים ובקרה מתקדמות ובעיקר אלפי צמחים מודלים על חוטים שנראים כולם בדיוק אותו דבר. בריאים, חיוניים והייתי אומר אפילו שמחים. "בכל חדר יש לי זן אחר, הרוב המוחלט זני עגבניית שרי פרימיום כמו לובלו ומאגי, הזנים הכי טובים שיש לנו בארץ, כולל שני זני עגבניית ראפ שהיא להיט היסטרי בקרב כל הפודיז מביני העניין ומסעדות גורמה. הראפ זאת עגבנייה שאפשר לקטוף בארבעה צבעים. ירוק, צהוב, כתום ואדום. בכל שלב יש לה טעם שונה אבל היא תמיד טעימה. אגב הפרמטר של הטעם הוא הדבר הכי חשוב מבחינתי, הלקוחות מזהים את העגבניות שלי בגלל שהן כל כך טעימות וחוזרים לקנות שוב ושוב. הם סומכים עלי שאביא להם את הפרי הכי טעים שיש".

איך אתה משווק את התוצרת?

"90% מהתוצרת אני משווק דרך מותג הג'ינג'י מיסוד המעלה. את עשרת האחוזים הנותרים אני שומר בשביל הנפש שלי ולוקח אותם לשווקי איכרים וקבוצות רכישה. אני עומד בדוכן בשוק האיכרים בצמח כל שבוע, אני והילדים שלי ומגיע ממש עד הפה של האנשים ומאכיל אותם בעגבניה בריאה ואיכותית שגדלה פה בבזלת. הקשר עם הלקוחות, הדיבור פנים אל פנים, התגובות המפרגנות שלהם, הציפיה וההתנפלות על הסחורה שלי כל שבוע מחדש זה מה שנותן לי את הכוח והמוטיבציה להמשיך".

"אנשים משתגעים על העגבניות האלה. תבין, אני מוציא כ-14 משטחים בשבוע והביקוש הוא פי 4. מעולם לא עבדתי עם מוצר כזה מוצלח גם מבחינה שווקית אבל גם מבחינה גידולית. הבעיה הכי גדולה שלי זה המעשרות. אין לי פחת, אין פרי שנשאר על הרצפה או לא נקטף אז בכאב לב אני מפריש סוג א. אני נותן ללקוחות אחריות מלאה על העגבניות. אם מחזיקים את השרי כמו שצריך על השולחן במטבח היא תחזיק מעמד גם 3 שבועות בלי שום בעיה".

רגע רגע, מה זאת אומרת על השולחן במטבח, לא להכניס את הנספק למקרר?
"לא. בשונה מעגבנייה רגילה, בעגבניות שרי יש המון סוכר טבעי. אם מכניסים את השרי למקרר העגבנייה נכנסת לעקה ואוכלת את כל הסוכר שלה. פשוט להשאיר בחוץ במיזוג הרגיל של הבית והיא תשאר טריה וטעימה. בלי עובשים, בלי רקבונות, בלי התרככויות. באחריות".

מה עושה את העגבניות שלך כל כך טובות?
"קודם כל זה הזן. זני הפרימיום טעימים מטבעם, פה אני מגיע לרמות סוכר מאד גבוהות בעגבניה בגלל אדמת הבזלת המאוררת שיש לנו, היא מלאה במינרלים וברזל והצמחים פשוט גדלים מצוין. אין לקוח שלא מרוצה או שיש לו בעיה בנספק, באמת יוצאות מכאן עגבניות מדהימות".

איך נראה מחזור גידול של עגבניית שרי?
אני שותל שתילונים קטנטנים בסוף החורף וכעבור 60 יום מתחיל לקטוף. מצד אחד זה צמח חזק שמתחיל בשתילון פצפון של כמה ס"מ וגומר את החיים שלו באורך של מעל 20 מטר אבל מצד שני פעם בשבוע צריך לעבור צמח צמח, להדלות ולהסיר חזירים, לקטוף, להכניס דבורים להאבקה. יש 2,500 צמחים בחצי דונם, מכל אחד אני מוציא 2 ענפים. זה 5,000 צמחים שצריך להגיע אליהם אחד אחד פעם בשבוע. זאת המון המון התעסקות במשך המון זמן. בדרך כלל בארץ קוטפים במשך 4 חודשים ואז הצמחים חוטפים וירוסים והגידול נעצר. פה עם האויר היבש שלנו והרוח שלא פוסקת אני מצליח לקטוף במשך 11 חודשים. למעשה אני מפסיק רק בגלל שצריך לחטא את החלקות בשביל השתילות החדשות. ועדיין עם כל האינטנסיביות הזאת אם יכולתי הייתי עוזב לגמרי את הנשירים ועושה 50 דונם עגבניות".

עד כדי כך אתה מאמין במוצר הזה?
"תבין, יש חוסר אדיר בארץ, חסרים סדר גודל של 120 אלף טון. בפרימיום אין תחרות מירדן ותורכיה ולצערי גם לא מעט חקלאים בעוטף הפסיקו לגדל בעקבות האירועים ככה שנוצר ביקוש מאד גבוה. אבל גם בימים רגילים אני חושב שבסוג הזה של העגבניות אין לישראלים תחרות".

אז מה עוצר אותך מלעשות את אותם 50 דונם?
"שני דברים מונעים ממני לגדול. האחד, אין לי אדמות והשני, אין לי תאילנדים. במשרד החקלאות לא מבינים מה זה ירקות בצפון הגולן ככה שיש לי הקצאה של תאילנדי ושייבה לפי מפתח של נשירים, עוד 4 תאילנדים גרדתי מפה ומשם ועם החמישה האלה אני עובד כשבפועל אני צריך לפחות 10. אנחנו בקושי מספיקים. אבא של אישתי, יהודי יקר בן 72 בא לתת כתף כשצריך אבל זה כל הזמן על הרעידות. בשנה הבאה אני מוסיף עוד 10 דונם. הזמנתי כבר את המבנים, הכל מוכן. האמת שאני לא יודע איך אעשה את זה, לא יודע מי יעבוד. כשרק התחלתי הייתי עם 3 תאילנדים וגם אז דאגתי והנה אני קם שעה יותר מוקדם ומסתדר. בעזרת ה' יהיה בסדר".

"לדעתי הגידול הזה יכול להיות העתיד של צפון הגולן. יש פה אדמות ומקום ללא פחות מ-5,000 מבנים לגידול עגבניות, יש לנו יתרון כי זה אזור בתול שמעולם לא גידלו בו עגבניות אז הוא נקי מוירוסים וזו סביבה נקיה ומאד ידידותית לצמחים. נכון שיש מזיקים ועלקת והרבה התמודדויות אבל אם אתה אסרטיבי, קם לפני השמש ומטפל כמו שצריך העגבניה תגמול לך ובגדול".