גולן, ממטרות עליך

ממיצר ועד מרום גולן מלווים מאגרי המים את הפוסעים בשבילי הגולן, משתלבים באופן טבעי בנוף ומרכיבים ביחד עם התילים וערוצי הנחלים את תבנית ארץ הגולן. לפיתוח המרהיב של הגולן ביובל השנים שחלפו מאז 1967 יש אבות רבים, הבסיס לכל אותם תהליכי פיתוח וצמיחה הוא תשתית המים הפרוסה לאורכו ולרוחבו של הגולן ומביאה מים לכל נקודה בה הם נדרשים. חקלאי שמתחבר לשטוצר בחלקת גדש במבוא חמה, גננת שפותחת ממטרה לקול צהלת ילדי הגן בקדמת צבי או מטייל שממלא מים בבקבוק במקטע 7 של שביל הגולן. מסובבים את הברז והנה הם שוצפים, טעימים, קרירים, מעניקים חיים. כולם נהנים מאותה תשתית מים שקופה שנדמה שתמיד היתה פה ותמיד תהיה.

אז לא. המים הזמינים לכל דורש בגולן לא תמיד היו פה. למען האמת כשאלוהים ברא את הגולן הוא עשה אותו שוצף וגועש בחורף אבל יבש, אפילו כמעט צחיח בקיץ. פעם לגולן היו שלושה צבעים. ירוק בחורף, צהוב בקיץ ושחור של שריפות. כחול המים וירוק המטעים והכרמים הם שניהם מעשה ידי חלוצי הגולן שהבינו מהר מאד שאם הם רוצים לחיות פה ולהתפתח הם חייבים למצוא פתרון למים זמינים כל השנה.

אחד מאותם חלוצים מרחיקי רואי הוא רפי גולן, ממייסדי מושב רמות, שמלווה את מי גולן במגוון תפקידים מאז ימיה הראשונים. "הקמנו את רמות ב-69", הוא מספר, "היו אז מעט יישובים בגולן וכולנו למעט יהודה הראל הזקן היינו משוחררים טריים, ילדים צעירים שבאו להקים יישובים. הדברים אז היו מאד ברורים. מדינת ישראל על מוסדותיה השונים מתכננת ומבצעת את היישובים ואת מקורות התעסוקה עבורנו המתיישבים. בכל יישוב בגולן יהיו 100 משקים, כל משק יקבל 35 דונם ומכסת מים כוללת של 1.8 מלמ"ק. כך קבעו החכמים בסוכנות. הם מבוגרים, הם יודעים הכל והכי טוב. ככה הדברים עבדו בעצם עוד מלפני קום המדינה. בנגב, בגליל, בשרון, בכל מקום בו התכוונה המדינה להתיישב".

"כשלקחתי את תוכנית המים שהסוכנות תכננה למושב רמות למהנדס פרטי לקבל חוות דעת הוא אמר לי חד משמעית שעם התוכנית הזאת לא נצליח לגדל את כל מה שאנחנו רוצים. היא אולי התאימה לתקנים של הסוכנות אבל היא לחלוטין לא התאימה לצרכי המושב בשטח. עשינו תוכנית פרטית והקמנו מפעל מים עצמאי עם תחנת שאיבה בחוף כינר ו-3 משאבות שענו על כל הצרכים שלנו ועושות את זה בהצלחה עד היום".

רפי גולן לא היה היחידי שדאג אז למים. שמשון וולנר הקים את מאגר מרום גולן, אברהמי שמשוביץ את מאגר חיתל ובחמת גדר שאבו כבר מים. היו כל מיני יוזמות שהתחילו להתארגן כדי לספק מים בצורה מקומית.

ההבנה של המתיישבים הצעירים בגולן ש'המוסדות' לא בדיוק מחוברים לשטח התעצמה לאחר מלחמת יום כיפור. "המלחמה עשתה לדור שלנו שינוי מחשבתי. נולדנו בקום המדינה והאמנו בכולם. בגנרלים, בשרים, בממשלה, בפקידים. כולם היו חכמים ונבונים וככה ההתייחסנו אליהם. כשחזרנו מהמלחמה זה השתנה, התפכחנו. הפכנו מנתינים צייתנים לעם, לריבון. אתם מקימים את מפעל המים הזה בשבילנו החקלאים והמתיישבים בגולן, לא בשבילכם. אנחנו נבדוק כל דבר, כל מספר וכל נתון שאתם תביאו. אנחנו בעלי הבית ומעכשיו אנחנו לוקחים אחריות על החיים שלנו פה. וככה עם הגישה הזאת הקמנו את מי גולן".

ב-77 מזהה שמעון שבס ,שהיה אז סגן ראש המועצה, שהעדר תשתית מים היא מגבלה חמורה על פיתוח הגולן. הוא מגייס את עודי שמיר ומטיל עליו משימה. להקים אגודת מים ליישובי הגולן. שמיר מנסח את תפיסת העולם שמובילה את מי גולן עד היום. לספק מים לחקלאי הגולן מתי שהם רוצים, כמה שהם רוצים, באיכות הכי טובה ובמחיר הכי זול. "כדי להצליח במימוש החזון הזה הוא מנסח שני עקרונות גאוניים. א. אגודת מי גולן שייכת לכל היישובים החקלאיים וב. מחיר המים אחיד לכולם. ההתעקשות שלו ושל הנהלות מי גולן לדורותיהן על שני העקרונות האלו היא שנתנה את הכוח לאגודה לפעול ולהצליח".

החברים במי גולן ניגשו למשימה הראשונה. סקר מים וזרימות בגולן. "כשמסתכלים על ההיסטוריה והארכיאולוגיה בגולן רואים שאין התיישבות עירונית משמעותית. היתה אחת בבניאס שישבה על מקורות הבניאס והשניה סוסיתא שעבורה הקימו מפעל מים באמת מדהים. אמת מים באורך 24 ק"מ שמביאה מים לעיר ממקורות הסמך עם סיפון של 80 מטר מצינור בזלת בקוטר 12 צול, פאר ההנדסה הרומית. חוץ משתי הנקודות האלו כל ההתיישבות הקדומה בגולן היתה כפרים קטנים צמודים למעיינות שבשיא הקיץ נותנים מעט מאד מים שמספיקים לשתיה בלבד".

"פה זה לא עמק בית שאן עם המעיינות השופעים כל השנה, בגולן אין מנגנון טבעי שמעביר מים מהחורף לקיץ. יש לנו קיץ ארוך והמעיינות בגולן כמעט מתייבשים בסופו. אז אין מעיינות, אין אגמים, אין נהרות, הכינרת נמוכה ולא נגישה. מאוחר יותר נגלה שגם אין אקוויפרים כשהרבה מאד קידוחים יכשלו. אז אין מים, מה עושים? בחברת תה"ל (תכנון המים לישראל) הציעו שנשאב מים מהכינרת לדרום הגולן. הבעיה שלשאוב מים ממינוס 210 לפלוס 400 עם הפסדי עומד זה מפעל מים מורכב, קשה לתפעול ויקר מאד מבחינת צריכת אנרגיה לקוב מים. אבל זה מה שהיה והם תכננו וביצעו ואכן המים זרמו במעלה הגולן אלא שתמיד באמצע העונה היתה אחת המשאבות מתקלקלת והיו מודיעים לחקלאים שממחר בבוקר יש לכם 30% פחות מים. תסתדרו. ההתנהלות הזאת גרמה להפסדים נוראיים ליישובים ובמידה רבה האיצה עוד יותר את הרצון שלנו במי גולן להתנתק ממוסדות המדינה ואת ההבנה שאנחנו לא יכולים לסמוך על אף אחד רק על עצמנו. שמוליק הורוביץ שהיה מנהל מחלקת המאגרים באגודה הוביל את התכנון ובמקביל הציב מדי ספיקה בכל הנחלים בגולן וככה התחלנו ללמוד על משטר הזרימות ושטפונות החורף, לימוד שהווה את הבסיס לכל מה שנבנה בהמשך".

המאגרים שתכנן הורוביץ והצוות שלו היו בצורת מאגר גיא, חוסמים ערוץ נחל באמצעות סוללת עפר וכך אוגמים את המים הזורמים בו באופן טבעי. "שיטת הבניה הזאת לא מקובלת בישראל מכיוון שבצורה הזאת נכנס הרבה סחף אל תוך המאגר ולאחר מספר שנים המאגר פשוט נסתם. בגולן השיטה הזאת עובדת מצויין וידענו את זה מהתבוננות בשני דברים. הראשון שלוליות החורף הטבעיות בגולן שמחזיקות את מי השטפונות עמוק אל תוך הקיץ. זה הצביע לנו שיש במעבה האדמה שכבות אטומות והחלחול הוא מינורי. הדבר השני שהתברר לנו כבר בהתחלה הוא שבגולן כשיורדים 100 מ"מ לא קורה כלום. הבזלת והאדמה הכבדה מתמלאות במים, עשביית הבר נובטת ואז כשהגולן מכוסה בפלומה ירוקה יפה רק אז מגיעים גשמי החורף הכבדים שמביאים לשטפונות והכל מתחיל לזרום. משטר הגשמים הזה עושה שני דברים שמאד מיוחדים לגולן. הראשון זה אחוזי נגר מדהימים, זה כאילו ששמנו יריעות פלסטיק על האדמה. הכל הכל מתחיל לזרום. והשני זה שבגלל שהעשבייה נבטה היא אוחזת בשורשיה את הקרקע וככה אין סחף. המים נקיים לגמרי והראיה שמאגרים שנבנו לפני יותר מ-40 שנה נמצאים במצב מצויין".

כעת הסתערו אנשי מי גולן על האתגר הבא. לחבר את המאגרים אחד לשני. "את המאגרים תכננו לפי התכסית הטבעית של הגולן על מנת לאגום את מי השטפונות מה שלא בהכרח מסתדר עם נקודות הקצה אליהם צריכים להגיע המים. הבנו שכדי למקסם את פוטנציאל המאגרים אנחנו חייבים לחבר ביניהם וככה לאפשר גמישות בהובלת מים ממאגר למאגר לפי הצורך. כאן קרו שני דברים גדולים שסייעו לנו מאד. הראשון הוא הטפליין והשני הן תעלות הנ.ט הצבאיות".

"טפליין היא החברה שהניחה את צינור הנפט מערב הסעודית ועד לנמל צידון. הצינור ועובר לאורכו של הגולן מג'וחדר ועד הבניאס. בתחילת שנות ה-80 טפליין מסרה את הצינור לממשלת ישראל וסגרה את פעילותה באזור. זה לא היה פשוט ולאחר מסע לחצים ושכנועים הסכימו בירושלים לתת למי גולן את הצינור ולהסב אותו להובלת מים. בגלל שהוא חוצה את הגולן תכננו לחבר אותו לכל המאגרים וככה להצליח להוביל מים מכל נקודה שנבחר ולאן שנרצה".

"תעלות הנ.ט עזרו לנו בהיבט אחר של הובלת מים. קו פרשת המים בגולן עובר מערבית לגבול מה שגורם לאיבוד הרבה מים שזורמים מזרחה לסורים. האוגדה עשתה אז פרוייקט ענק של חפירת תעלות נ.ט לאורך הגבול והחבר'ה העלו רעיון להשתמש בתעלות שתופסות באופן טבעי את כל המים המבוזבזים שזורמים מזרחה ולהביא אותם חזרה באמצעות תעלות הטיה שיתחברו למאגרים שלנו. באנו עם הרעיון הזה למתן וילנאי שהיה האוגדונר. ולינאי תפס ברגע את המשמעות והתלהב מהרעיון, קרא לקצין ההנדסה שלו ואמר שלו שמרגע זה הוא עובד איתנו ובשבילנו. כך בעצם אנחנו שולטים בכל מי השטפונות בגולן".

איך מצליחים גם לאגום את כל המים וגם לשמור על הטבע הגולני הייחודי?
גולן מחייך, "הטבע הגולני הייחודי הזה הוא לא למרות המאגרים, הוא בזכות המאגרים! בקיץ מעולם לא זרמו מים בגולן. איך אני יודע? כי כמו שסיפרתי בהתחלה שמוליק הורוביץ מדד את ספיקות הנחלים עוד לפני הקמת המאגרים. הקיץ בגולן של טרום המאגרים היה יבש לגמרי עם זרימות חלשות ביותר ובטח לא כמו שאנחנו רואים היום. בחורף אנחנו אוגמים כ-26 מיליון קוב מאגן ההקוות של הכינרת מתוך 620 מיליון קוב שזורמים בו בשנה, כלומר אנחנו לוקחים מהכינרת בסך הכל כ-4% מהמים שזורמים לתוכה. ואני מזכיר שהתוכנית המקורית של המדינה היתה בכל מקרה לספק מים לגולן בשאיבה מהכינרת ובעלות הרבה הרבה יותר גבוהה. את הירוקים כל הנתונים האלו פחות עניינו. המאבקים איתם מלווים אותנו מיום הקמתנו וימשיכו ללוות אותנו גם בעתיד. ואני מתכוון למאבקים קשים. אבל הצלחנו. הגענו איתם להסדר שאנחנו מזרימים חלק ממי המאגרים חזרה לנחלים ובנוסף בכל מאגר חלק מהמים מחלחל בסופו של דבר באופן טבעי ונובע איפושהו במורד הנחל ככה שהקיץ בגולן יפה, ירוק וזורם בזכות מפעל המאגרים ששיפרו ושינו לטובה את הנוף הגולני".

"שלא נתבלבל", מסכם גולן, "היו למי גולן גם תקופות קשות ואתגרים לא פשוטים הנדסיים, כלכליים ואנושיים. מהר מאד למדנו שבצינור 50 אינצ' זורמים 48 אינצ' פוליטיקה ורק 2 אינצ' מים. סוד ההצלחה של מי גולן הוא האנשים. לאורך השנים השכילה הנהלת האגודה להביא אנשים טובים ומסורים, מקצוענים שהבינו את חשיבות המים למפעל ההתיישבות בגולן. וזה עובר כחוט השני מראשון המנכלים ועד אחרון עובדי התפעול. הרשימה ארוכה ולא אסתכן בלהזכיר שמות כי לכולם חלק משמעותי בכל תפוח, בכל בקבוק יין, בכל מנגו שיוצא מהגולן. כל החקלאות הנפלאה, כל היישובים הפורחים, כל העשייה הציונית האדירה בגולן הכל זה בזכותם".