מהגולן באהבה – משק רגב מדגמן טרואר גולני

מכירה ישירה של תוצרת חקלאית היא כנראה הפתרון לכמעט כל צרותינו. אם נגיע ישירות לגברת כהן מרמת אביב היא תקנה תוצרת זולה ואיכותית יותר ואנחנו נקבל יותר ממה שהיינו מקבלים לו היינו משווקים לסיטונאים או לרשתות. התזה היפה הזאת עוד לא ממש מוכחת ויש לה גם לא מעט נקודות תורפה אבל היא תלך ותשתכלל בעתיד הקרוב זה בטוח. שורשי הרעיון הזה יונקים ממה שהאמריקאים קוראים farm to table ואת זה רבותי לא כל אחד יכול לעשות. כי בשביל farm to table אתה צריך א. farm וב. table ואת שני הדברים האלה מצאתי אצל יעל וארז רגב במעלה גמלא.

אמנם הם ביקשו בכל לשון של בקשה 'בלי פאתוס' אבל לא ניתן להם להתחמק מזה. אז עבור מי ששהה מעבר לים מאז שעלינו מהגולן לירושלים בשיירה של טרקטורים אספר שהזוג רגב הם מוסד גולני. מי שיגיע למעלה גמלא בימי שישי בצהרים לא יוכל לפספס את ההתרחשות בחצר ביתם. את החנייה הם הסבו לסוג של באסטה בה הם מוכרים את תוצרת המשק שלהם ועוד מוצרים מהגולן ומאחור על המדשאה הם מגישים בירות גולניות והמבורגרים שהגיעו מהעדר של יוחאי שניידר השכן. את הלילות, כשאי אפשר לעשב את ערוגות הירקות, הם מבלים במושבוצ, מסעדת הבשרים שבבעלותם ואת הזמן שנותר הם עושים במפעל הבשר והקצביה שפתחו לאחרונה בקצרין.

מה שאולי נראה בעין בלתי מזויינת כמו אופרציה ברמת האוגדה דווקא מסתדר לארז לא רע. "הכל התחיל לפני כ-5 שנים. מושבוצ היתה אז בת 10 והתחיל אצלי תהליך שהביא אותי לחפש חומרי גלם מקומיים למסעדה. גם כי היה קשה למצוא ספקים שיגיעו עד למושב רמות עם סחורה טריה ואיכותית וגם כי הבנתי שבכל מקום בעולם חיים ואוכלים קצת אחרת, לכל מקום יש את האוכל שלו. התחלנו בקטנה לגדל תבלינים ועלים ירוקים ועם הזמן הלכנו והשתכללנו עד שהגענו למצב שאנחנו כבר מגדלים יותר ממה שהמסעדה צריכה. הרי כל חקלאי יודע שאי אפשר הכל. או שיש יותר מידי יבול ואין למי למכור, או שיש מחיר טוב ואתה הורג את עצמך למה לא עשית יותר. זה אף פעם לא מסתדר כמו שצריך. אז חיפשנו איך גם לגדל לעצמנו וגם למכור וככה התחילה חנות המשק ליד הבית שנתנה לנו את היכולת למנן ולמוא את האיזון הנכון בין צריכה עצמית למכירה ישירה".

אחת מנקודות התורפה של מכירה ישירה היא שהצרכן הסופי מחפש סל שלם במקום אחד, אין לו זמן או כח לקנות פה נקטרינות, שם מנגו ובמקום אחר סטייקים.
"זה נכון, לצרכן הישראלי יש נטיה לחפש הכל במקום אחד יחד עם זאת אני מזהה ציבור שדווקא יודע להעריך גידול מקומי. הם מגיעים אלינו כשהם יודעים מראש שלא הכל נמצא על המדף. קונים מה שיש ומשלימים במכולת או ברשתות. וזה לא מעט, אנחנו מגדלים היום כ-40 מינים וזנים של ירקות. חסות, עלים שונים, עגבניות ומלפפונים וחצילים ופלפלים, קישואים ועוד. יש מקומות שאנחנו מזהים כבזבוז אנרגיה ויש מקומות שאנחנו מגלים כוון נחמד כמו למשל קישואים עגולים או דלעות שפעם עשינו".

מעבר לפעילות העסקית המגוונת של רגב מרתק לראות איך הוא לא מפסיק לבחון את עצמו אל מול המציאות המשתנה ולא נח עד שעולה בידו למצוא את הפתרון היצירתי שיביא את הערך הרב ביותר. "החלק המעניין של התהליך שהוא לא נגמר. אחרי הקורונה אנחנו מבינים שאולי כדאי להצטמצם לפחות גידולים מה שיאפשר לנו יותר להתמקד ולהתמקצע. הנה למשל מצאנו כמה נישות שיכול להיות שיש לנו בהן יתרון מסחרי לדוגמה פלפלים במועד בו השוק נמצא במחסור יחסי. אנחנו שותלים בינואר עם חורף חם יחסית ויוצאים עכשיו כשהשוק די ריק. השנה עשינו רק 2 דונם אבל במונחים שלנו זה פי 100 ממה שאנחנו צורכים וגילינו פוטנציאל מסחרי ששנה הבאה נפתח עוד יותר. הסוד הוא כנראה איזון בין גידול מסחרי בו יש לנו יתרון למכירה ישירה שמביאה ערך מוסף מבחינת החקלאי לאורך כל השנה".

רגב הוא בן מעלה גמלא, כשחזר למושב עם יעל הם לא תכננו להיות חקלאים. יעל היא אשת חינוך וארז ניהל מסעדות ותכנן לפתוח אז את מושבוצ. "באנו לגמלא בשביל הקהילה ואיכות החיים אבל כשקיבלנו נחלה היא היתה בעצם חלק מהמשק המסורתי שהיה להורים שלי עם מנגו, תמרים ואבוקדו ומשם התחלנו. כאמור אחרי שפתחתי את מושבוצ זיהיתי את הכוון של אוכל מבוסס חומרי גלם מקומיים. המסעדה היא מסעדת בשרים מה שעשה את החיבור הטבעי עם יוחאי שניידר שהוא גם בוקר וגם שכן שלי. אני חיפשתי חיבור לבשר מקומי ויוחאי חיפש להתפתח למשהו מעבר לטיפוח עדר הבקר שלו. זה בעצם סיפור מקביל לחנות המשק שלנו כי הקמנו יחד מפעל לטיפול ופירוק בשר וקצביה בקצרין שמשרתת גם את המסעדה וגם לקוחות פרטיים מקומיים ומכל רחבי הארץ. בקיצור הגענו למצב שרוב המוצרים בחנות הם מהאזור. יש דבש ושמן זית וביצים כולם מהגולן".

אם מחפשים מכנה משותף בין מסעדת מושבוצ, חנות המשק והקצביה, נראה שזה מחשבה יצירתית עם גמישות עסקית ונטיה מובהקת לשיתופי פעולה. רגב מזהה את החוזקות שלו עם המקומות בהם הוא חסר ומשלים אותם באמצעות חבירה לאנשים הנכונים. "יש לנו מקום לכל מגדל מקומי שרוצה למכור את מרכולתו ונוצרת פה אוירה טובה, אחרת, כשאנשים מבינים שכל שקל שהם שמים בעצם חוזר למגדלים ונשאר כאן בגולן. ולא רק בחנות. גם במסעדה אני מגיש בשר מקומי שאני מכיר ויודע בדיוק איך הוא גדל ואיפה הוא הסתובב, תפריט יינות גולני ברמה הכי גבוהה שיש, בירות מעולות ממבשלות מקומיות וגבינות ממשק נעמי ומחלבת נטור שיש להם אחלה מוצרים. זה לב העניין. אמנם בגולן עוד אין סגנון אוכל ייחודי אבל זה הולך ומתפתח. המזון המקומי נגיש לקהל הלקוחות וקוי האספקה בין המשק לשולחן הולכים ומתקצרים לטובת הצרכן הסופי ולשמחתי גם לטובת החקלאי".

צילומים באדיבות המצולמים