מהכיור בבית למחלבת בוטיק – סיפורה של הסינדרלה מנטור

"אני עוד זוכר שהלכנו לקנות 2 עיזים ותיש, נעמי, אישתו של אבא שלי, עשתה לבנה מעל הכיור בבית. שמרנו את הלבנה במקרר בדיר עם קופת אמון. אנשים היו נכנסים לבד, לוקחים מה שרוצים ומשאירים כסף". ככה מתחיל יובל דגן מנטור את הסיפור שלו ושל מה שתקרא לימים מחלבת נעמי.

פרופסור ירון דגן, הידוע בכינויו רופא הכפר, הגיע לנטור לפני כ-15 שנה בתחילת המעבר מקיבוץ למושב. חוץ מהקמת רשת מרפאות מכבי בגולן הוא החליט להיות גם חקלאי. נעמי אישתו ז"ל, היתה גבנית וביחד הקימו דיר עיזים קטן. יובל עוד היה אז בשירות קבע ולאחר השחרור הצטרף למשק. "כשהגעתי מהצבא כבר היה לאבא שלי דיר קטן בשותפות עם משפחת אזולאי. הדיר היה ממוקם בפינת החי של הקיבוץ הישן, עוד יש לי סיוטים מאיך שגידלנו אז את העיזים. אחרי כמה זמן עברנו למקום הנוכחי והתחלנו להגדיל את העדר. במקביל הבאנו קונטיינר צמוד לדיר ונעמי פיתחה ושכללה את המחלבה. לאט לאט גדלנו בהיקף הייצור ובמגוון הגבינות עד שלפני שנתיים הגענו למסקנה שאי אפשר להמשיך ככה. המחלבה היתה בנויה טלאי על טלאי, זה התאים למה שהיה פעם אבל בנקודת הזמן ההיא היינו צריכים להחליט איך ממשיכים".

"בתאום קוסמי נפלה לידנו הזדמנות כשהמחלבה בגדות סגרה את הפעילות שלה. שכרנו את המבנה וקנינו את זכויות הייצור והמותג. הרגולציה בתחום המחלבות היא דרקונית וכאן היתה לנו מחלבה עובדת עם כל הציוד והרשיונות אז העדפנו פשוט להעביר את הייצור שלנו לגדות. התלבטנו לא מעט אם לשמור את המותג של גדות אבל הגענו למסקנה שזה מותג מוכר ושהרבה אנשים אוהבים ומחפשים אותו ככה שהיום המחלבה מייצרת שני מותגים, משק נעמי וגדות הירדן. בדיעבד זה מאפשר לנו להגדיל את סל המוצרים וגם גמישות רבה בשווק".

למשק של משפחת דגן שלוש רגליים. דיר ומחלבה מצד אחד וכרמי זיתים מצד שני. "הדיר והמחלבה בשותפות עם משפחת אזולאי ושמן הזית בבעלותי הפרטית", מספר דגן, "התפקיד שלי במשק הוא הצד החקלאי, לגדל את העיזים והכבשים ולהוציא מהם את החלב הטוב, על הקטע המקצועי של ניהול המחלבה וייצור הגבינות מופקד ירון לוי מרמת מגשימים שעושה את תפקידו בהצלחה רבה".

רוב המשקים בגולן הם משקים ותיקים איך זה לבוא מבחוץ?
כן, זה בהחלט סוג של נס. כמו שאמרתי התקדמנו צעד צעד ובמשך 15 שנה בנינו את המשק מחדר צדדי בבית לקונטיינר ואז למחלבה בגדות. זה תהליך שדורש הרבה משאבים נפשיים, כספיים וגם קצת מזל. אנחנו משקיעים עבודה רבה בפיתוח המשק עד היום אבל אנחנו נהנים מכל רגע. החקלאות עבורנו היא דרך חיים ובהקשר הזה רצינו שהמחלבה תהיה צמודה לדיר. לצערי או לשמחתי בגלל הגודל שלנו זה כבר לא מתאפשר אבל כן קיים קשר חזק מאד ביניהם".

"עם כל הפיתוח העסקי אנחנו לא תעשיינים, חשוב לנו להשאר חקלאים שמחוברים לשטח ולאדמה. אין לנו רצון להיות תנובה. השאיפה שלנו היא להשאר מחלבת בוטיק ולייצר את עיקר המוצרים שלנו מהחלב של הדיר. יש לא מעט מחלבות שפשוט קונות חלב ומייצרות גבינות או מגדלים שהתחילו כמונו עם דיר ומחלבה וסגרו את הדיר מכל מיני סיבות שווקיות וכלכליות. אצלנו זה לא יקרה כי החקלאות עבורנו היא ערך בפני עצמו. לא מעניין אותי סתם להיות מפעל מזון אלא לגדל את העיזים שלי, לחלוב אותן ולייצר בסוף גם את המוצר הסופי".

ובכל זאת אי אפשר להיות רק חקלאי.
"זה נכון מאד, אי אפשר רק לייצר מוצר טוב. אני אגיד יותר מזה, צריך להתחיל מהסוף ולהבין האם המוצר שלך יודע למכור את עצמו. רוצה לומר שהרבה חקלאים יודעים לגדל מוצרים טובים אבל נופלים בשלב השווק. אנחנו חקלאים לא סוחרים. ולכן אנחנו מחפשים את האיזון שבין שני העולמות האלה. בתחילת הדרך שווקנו ישירות לצרכנים, הסתובבנו בירידים ופסטיבלים, חפשנו את הדרך הנכונה לשווק והיום הגענו למסקנה שהכי טוב לנו לשווק דרך מפיצים. אנחנו יודעים לעשות אחלה גבינות, הם יודעים לעשות אחלה מכירות. כל אחד וההתמחות שלו".

איך מתמודדים עם יבוא הגבינות?
זה משהו שמאד מטריד אותנו, מגיעות לארץ גבינות במחירים שאין לנו שום יכולת להתחרות איתם, זה די דומה למה שקורה עם שמן הזית. אז אנחנו לא מתחרים במחיר אלא מבדלים את עצמנו שווקית וגם במציאות עם מוצרי בוטיק איכותיים. זאת הזירה שלנו. עדיין היבוא נוגע לנו כי בסוף אתה צריך לדחוף את עצמך עלהמדף עם עוד הרבה מוצרים איכותיים או לא וזה קשה. יש קשר ישיר בין איכות החלב לאיכות המוצר הסופי והיכולת שלנו לשלוט על החלב שנכנס למחלבה מאפשרת לנו לשמור על רמה גבוהה של טעם ואיכות מה שלאחרים יותר מורכב".

"בסופו של דבר וחשוב לי להדגיש את זה שוב. באנו לגולן להיות חקלאים. אנחנו מאמינים בדרך הזאת ומאמינים שגם אפשר להתפרנס בכבוד מחקלאות. זה קשה ומורכב לעיתים והמציאות מזמנת לנו הרבה התמודדויות לא פשוטות אבל אנחנו לא מפחדים מעבודה קשה. אנחנו חקלאים".