תורת היחסות

השיחה עם ניר רובין מנהל גדש מרום גולן מתקיימת במשרדי המטע בסמוך למרכז הקיבוץ. מסביב ניכרת תכונה רבה. בעלי מקצוע ממהרים, כלי עבודה מטרטרים, תחושת כוורת רוחשת שלא אופיינית בכלל לשעת צהריים קיבוצית טיפוסית. מרום גולן, בכור היישובים בגולן, מיצב את עצמו בשנים האחרונות בחוד הפיתוח והקידמה הגולנית. עם שילוב מעורר השראה של תעשייה, תיירות ברמה אחרת וחקלאות פורצת דרך שעדיין, עם כל האקלים הפוליטי המוכר שלא בדיוק מעודד חקלאות ישראלית, מהווה עמוד תווך משמעותי ורווחי בכלכלת הקיבוץ.

העשייה התוססת הזאת לא מגיעה במקרה. כפי שנראה בהמשך מקורה בתרבות ארגונית שמעודדת עשייה ויוזמה ומונהגת על ידי אנשים נועזים ששמו לנגד עיניהם יעדים של חדשנות ומצוינות תוך לקיחת סיכונים כלכליים מושכלים עם פוטנציאל רווחים גדול.

את כל המילים היפות האלה שקראתם בפסקה הקודמת אני מבקש לפרוט לעולם המעשה ומי שיעזור במשימה הזאת, כך אני מקווה, הוא ניר רובין שכאמור מרכז את ענף הגד"ש בקיבוץ. רובין בן ה-54 הוא בכלל מושבניק מכפר הס שעלה למרום גולן לפני כ-20 שנה ומאז השתלב בעשייה החקלאית בקיבוץ. הוא תושב ההרחבה ואינו חבר קיבוץ מה שמאושש לשמחתי את האימרה הידועה על הילד שאולי יצא מהמושב אבל המושב לא יצא מהילד אף פעם. לא הייתי נתפס לפרט הביוגרפי הזניח הזה אלא שלתחושתי יש לנפש המושבניק החופשיה מרכיב חשוב בהתפתחות המקצועית של רובין ושל הענף עליו הוא מופקד.

רובין מספר. "כשעליתי לגולן לפני 20 שנה הצטרפתי מיד לפרוייקט הפרחים שהיה אז בקיבוץ. היה לי ניסיון בתחום עוד מכפר הס ככה שהשתלבתי בטבעיות בעבודה. הפרוייקט ההוא נסגר ועלתה הצעה הדדית ביני לבין הקיבוץ להתחיל להתעסק עם גידולי נישה. הכוונה היתה לאתר ולחקור גידולים חדשים שיש להם ערך מוסף כלכלי גבוה. מי שדחף בזמנו את הפרוייקט היה גבי קוניאל והתחלנו עם כל מיני גידולים בהיקפים קטנים רק כדי להבין אם יש פוטנציאל או לא. את קוניאל החליף ערן פישר שהמשיך את אותה מדיניות ונתן לי יד חופשית להעז ולנסות".

"לאורך השנים עלו רעיונות וכוונים שונים, למדנו להבין מה אנחנו רוצים ולמה יש התכנות. התפתחה פה מערכת חזקה שמתנהלת תחת החקלאות הקיבוצית אבל קצת לידה ותוך שמירה על עצמאות מחשבתית מלאה עם קשב שונה והרבה יותר פרטני. הצלחנו לגייס אנשים איכותיים ולשמור על רמת ניהול מאד גבוהה שבמקרה כמו שלנו היא דבר מחויב המציאות אחרת אפשר מאד בקלות ללכת לאיבוד פה בסבך הגידולים והניסיונות".

"כיום יש לנו שלושה תחומים עיקריים. גד"ש קלאסי כמו שעועית, ברוקולי ועגבניות מאכל. גידולי נישה שהם אדמוניות, ווסאבי ותות שדה קיצי ויחידת מו"פ שמתעסקת כל הזמן באיתור ובניית הגידול הבא. כל המערכת הזאת פועלת תחת רעיון מסדר מרכזי של מיקסום היתרון היחסי שלנו".

מה הוא אותו יתרון יחסי עלום?
"היתרון היחסי שלנו מורכב משלושה מרכיבים. קודם כל יש לנו תנאי קרקע ומזג אויר חריגים בקנה מידה ישראלי. הקרקע בצפון הגולן היא היחידה בארץ עם PH חומצי מה שאומר שהאדמה איכותית ומאד פוריה ויש לנו את הקיץ הכי ממוזג בארץ. גם באוגוסט כשמגיע הערב הטמפרטורות יורדות והלילה הקריר מפצה על הטמפטרורות הגבוהות שהיו במהלך היום. הפרשי הטמפרטורות האלה נותנים להרבה גידולים כמו עגבניה, כרובית וארטישוק, קיק ייחודי שמאפשר לנו להביא לשוק פרי איכותי בתזמון חריג".

"המרכיב השני ביתרון היחסי שלנו הוא ההבנה שאנחנו לא טובים בהכל לכן כל הפרוייקטים שלנו נעשים בשותפות עם גופים או אנשים שיודעים לתת את מה שאנחנו חסרים. אנחנו רחוקים מהשוק ומעדיפים להתמקד בגידול ולכן בדרך כלל זה יהיה בתחום ההפצה והשווק. ככה אנחנו עושים שעועית עם קיבוץ שלוחות, תירס עם חברת כרמלים, עגבניות עם קדמה ממושב עידן ועוד. השותפות תמיד תהיה עם מישהו שחולק DNA דומה לשלנו ותוך הבנה שכדי שהעסק יעבוד שני השותפים צריכים להרויח. אף אחד לא גוזר פה קופון על השני. לשמחתי אנחנו מצליחים לעבוד ככה עם אותם שותפים במשך שנים".

"המרכיב השלישי הוא הגורם האנושי. כדי להצליח לעשות חקלאות מתקדמת, עתירת ידע וטכנולוגיה שמגיעה לתוצאות טובות חייבים כוח אדם איכותי. זה לא פשוט והייתי שמח לראות יותר בני קיבוץ מסתובבים פה בין החלקות אבל לשמחתי הצעירים נמשכים אלינו בגלל כל הדברים שציינתי".

איך אתם בוחרים את הגידולים שלכם?
"כשאני ניגש לאתר גידול חדש יש בעצם שני מסלולים. הראשון הוא לקחת מוצר מוכר וידוע ולהביא אותו לשוק או בעונה שהוא לא קיים או באיכות הרבה יותר גבוהה. ניקח למשל עגבניות. עגבניות יש בישראל במשך כל הקיץ אבל רוב הסחורה באיכות נמוכה. בגלל שהעגבניה מגיבה מצוין להפרשי הטמפרטורות בין היום ללילה שיש לנו בקיץ אנחנו מצליחים להביא לשוק עגבניות עם צבע נהדר ובסדר גודל יותר משאר הארץ. אז סחורה איכותית על רקע של שוק ירוד זה יתרון. המסלול השני הוא להמציא מוצר חדש, לדוגמה, תות שדה קיצי שזה מוצר שלא היה קיים בכלל בארץ ואנחנו פיתחנו אותו מאפס. זה אומר שכתבנו פרוטוקול גידול מיוחד בתהליך מאד ארוך ומורכב אבל בסופה של הדרך יש לנו ביד מוצר ייחודי ואנחנו לבד בשוק. זה כוח אדיר".

"עד כמה התהליך הזה ארוך ויקר? אנחנו מגדלים בקיץ ברוקולי שהוא ירק חורפי קלאסי. במשך שמונה שנים הפסדנו עליו כסף, שכר לימוד מאד יקר וכואב אבל הרגשתי שיש פה פוטנציאל מאד גבוה ושווה להמשיך ולהשקיע. לשמחתי ב-3 השנים האחרונות יש לנו אחלה ברוקולי ואנחנו סוף סוף מרויחים מצוין. דוגמה נוספת זה האדמוניות. גידול מורכב עם פרוטוקול גידול קשיח ומרווח טעות אפסי כי הכל נורא קצר ומהיר ואנחנו כמעט היחידים בעולם שיודעים להביא לאירופה פרח אדמונית בחודש פברואר. אנחנו שם לגמרי לבד בשוק והתמורה בהתאם, השנה היתה מאד כלכלית והרווחנו יפה אבל לקח לנו 10 שנים ללמוד לעשות את זה. 10 שנים כואבות של הפסדים!"

"שלא ישתמע כאילו הכל ורוד", רובין מחייך וכל קמטי הניסיון חורצים את פניו, "היו לנו גם כשלונות מפוארים. גידלנו עירית, כוסברה, פלפלים וחסות ועוד גידולים שלא הצליחו. אגב בדרך כלל הכשלון לא היה גידולי אלא שווקי כי השוק לא היה מספיק טוב בתקופה שלנו או כי הזנים שבחרנו לא היו איכותיים. העונה שלנו מתחילה במאי אז אנחנו זורעים שותלים ומכניסים הכל לאדמה ומסתיימת עם הקטיפים האחרונים באוקטובר. כל גידול חדש נבחן בחלקות קטנות של 2-5 דונם. אנחנו בודקים איזו צפיפות שתילה נכונה, איזה זנים מתאימים והאם צריך בית רשת. זה תהליך איטי של בערך 4 שנים עד שאנחנו יודעים להגיד אם יש לנו מוצר ביד. כרגע על הפרק עומדים ארטישוק וכרובית".

גד"ש מרום גולן משתרע על 750 דונם, קטן ביחס לגד"ש מסורתי וכולו נמצא בבקעה שבין תל בנטל לכביש 98 שעולה צפונה לכוון אלרום. כפי שרובין הדגיש ההיקף אולי קטן אבל המורכבות ומגוון הגידולים גדול. "אנחנו מגדלים כ-10 גידולים שונים בכל רגע נתון. גבי קוניאל שראה בחזונו את כל העסק הזה הגדיר בזמנו יעד של 10,000 שח רווח מכל דונם, לשמחתי ברוב הגידולים אנחנו עומדים ביעד הזה או מאד קרובים אליו וזה הופך את הענף הקטן והאינטנסיבי שלנו למאד רווחי. זה לא שמחר בבוקר אנחנו מוותרים על התפוח. גידולי המאסה ישארו איתנו והם היסודות של המשק וגם שם בתחום מסורתי כמו נשירים החברים שואפים למצוינות וחדשנות".

"הדור הנוכחי של ההנהלה פה מאד איכותי ומקצועי, בתפיסת העולם שלהם הם מאמינים בחקלאות וכל הזמן לוחצים קדימה וזה מחלחל. הם סומכים עלי ונותנים לי חופש פעולה מלא ויזרמו עם כל מיזם או רעיון שאביא. יש פה הבנה ברורה שלא משנה מה מגדלים העיקר להיות הכי טובים כי כשאנחנו הכי טובים אנחנו יודעים להתחרות ולהרויח גם מול היבוא. אני זוכר איך כשהייתי ילד בכפר הס הדיבור היה איך להרחיק את הילדים מהחקלאות שלא יחזרו חלילה למשק. אני חושב בדיוק הפוך. חקלאות היא עיסוק מסוכן אבל לא יותר מעיסוקים אחרים, בכל מקום יש אתגרים ואיומים. אם נהיה מקצוענים וחדשניים ונעשה את ההתאמות הנכונות לעונה ולמקום גם נחזיר את הצעירים וגם נצליח להרויח מהחקלאות הישראלית".

לאורך כל הראיון לא יכולתי שלא להזכר בדבריו של יהודה הראל, ממקימי הקיבוץ ומאבות ההתיישבות בגולן, ואני מצטט מהזכרון. "מי שמסתכל על מטע ומאמין שזו החקלאות בלבד מפספס את התמונה הרחבה והעמוקה. העיסוק בטכנולוגיה והתשומות החקלאיות הם אלה שיאפשרו לנו כלכלית לקום בבוקר לעבודה. כל עוד נמשיך לחדש ולהסתגל לתנאים המשתנים, כל עוד נדע לרתום לטובת הפיתוח החקלאי את הפוטנציאל העצום הגלום באקלים ובטופוגרפיה הייחודיים של הגולן נבטיח לעצמנו שגשוג ועתיד מזהיר".