מלכת היער

"בילדותי היינו יוצאים ליער ללקט פטריות. הגננת היתה מובילה אותנו ומסבירה איזו פטריה מותרת למאכל ואיזו אסורה. היינו חוזרים לגן והיא היתה מכינה לנו מרק פטריות שאת הטעם שלו אני זוכרת עד היום" כך פותחת ד"ר דליה לוינסון את הראיון. בעיניים בורקות ובחיוך רחב היא מספרת איך לאורך חייה נראה שהפטריות בחרו אותה יותר משהיא אותן. "גדלתי בקרית טבעון של פעם שהיתה יישוב קטן בלב היער ובבית, לעומת הגננת שלי, ההורים הזהירו אותי מלגעת ולהתעסק עם פטריות. כל הפטריות היו מחוץ לתחום. היום אני יודעת שזו היתה דאגה שנבעה מחוסר הבנה אבל אז האיסור החמור רק משך אותי. שאלתי את עצמי איך הן כל כך יפות וכל כך אסורות? למה? מה מיוחד בהן? מאז ועד היום עולם הפטריות מרתק אותי. לשמחתי עשיתי מזה מקצוע".

כבר זמן שאני מחפש את ההזדמנות לכתוב על ד"ר לוינסון והפטריות שלה. היא חוקרת במכון שמיר שבשנה האחרונה הביאה למכון את הפטריות הרפואיות או פטריות הזיה בשמן העממי, תחום חדש ומרתק שעשוי לייצר גלי הדף חיוביים מאד בגולן כגידול חקלאי חדשני ובארץ ובעולם כפתרון למגוון מחלות גוף ונפש. עוד נשוב לפטריות הרפואיות כי בינתיים נקרתה בפני הזדמנות לשוחח עם לוינסון בדמות ערב השקה למהדורה השלישית של מדריך כרטא לפטריות מאכל ורעל בישראל אותו חיברה והתקיים במכון שמיר למחקר ביום חמישי האחרון.

המדריך, או יותר נכון המהדורה השלישית שלו, מיועד למלקטי פטריות בר, פלח אוכלוסיה שהולך וגדל כך מסתבר ופותח בפני הלקט החובב עולם שלם, מנגיש את יערות ישראל ומאפשר לחוות חוויה אחרת, חדשה שבעצם נמצאה שם תמיד אם רק היינו טורחים ומורידים את הראש להסתכל למטה.

"יש בישראל טרנד ליקוט פטריות שצומח במהירות", מספרת לוינסון על הסיבות שהביאו אותה לכתוב את המדריך, "זו תופעה מאד נרחבת שמקודמת חזק באמצעות הרשתות החברתיות. יש קבוצות שלמות של אנשים שמלקטים פטריות, משתפים ומספרים על החוויות שלהם. במסגרת תפקידי כיועצת למרכז הרעלים בבית החולים רמבם גיליתי שעם העליה בתופעת הליקוט יש עליה גם במספר הפניות למוקד הרעלים. יש הרבה מאד חובבים שמחפשים ומוצאים פטריות וטועים בזיהוי שלהן. זה בלט במיוחד בשנות הקורונה. במהלך הסגרים אנשים יצאו ליערות ולחלקות הבור בסמוך לביתם וליקטו פטריות. באותן שנים היה זינוק בפניות לרמב"ם ועלה הצורך בכלי שיסייע לאנשים לזהות היטב מה הם מצאו ויפחית את הפגיעות מפטריות רעילות".

"צריך להבין שיש בישראל 750 מינים של פטריות בר מתוכן רק 135 טובות למאכל. כל השאר רעילות ברמות שונות. רואים אותן בעיקר בחורף כשקר ולח אבל לא רק, גם במדשאות שמושקות בקיץ, במטעים, אפילו בעציצים בבית. פטרייה בשם 'ירוקת הדפים הקיצית' למשל, דומה מאד לשמפיניון אבל היא גורמת לבעיות עיכול קשות וכמובן משמה גדלה בקיץ. כל מקום לח מהווה פוטנציאל לפטריות. הסיכוי להפגע מאכילת פטריה רעילה הוא לא נמוך וכולל גם ילדים ותינוקות אז יש מספיק סיבות להזהר ולפתוח את המדריך רגע לפני שנוגסים. אגב רצוי מאד לא לאכול פטריות טריות בכלל, גם הפטריות הטובות למאכל מכילות חומרים בעייתיים כך שתמיד עדיף להקפיץ או לבשל".

את דרכה המקצועית לא החלה לוינסון בתחום המיקולוגיה (חקר הפטריות), היא דווקא רצתה להיות מדריכה חקלאית אך כשסיימה את חוק לימודיה בפקולטה וניסתה להתקבל למשרת מדריכה רמזו לה שזו משרה גברית שלא מתאימה לנשים. היא לא ויתרה ומצאה עבודה בבית ספר שדה שורק גם שם ליוו אותה הפטריות בעבודתה. היא המשיכה את דרכה המקצועית וכתבה את עבודת הדוקטורט שלה באוניברסיטת חיפה על סוג של חיפושית קליפה שמזיקה לעצי אשוח. "במהלך המחקר גיליתי שהחיפושיות נמשכות לשרף שמפרישים עצים חלשים. הן קודחות בגזע ומטילות בעומק העץ. להפתעתי גיליתי שתוך כדי התהליך הן מחדירות לעץ פטריה שמתבססת בתוכו ומהווה, לאחר שהזחלים בוקעים, מזון עבורם. הפטריה חוסמת את מערכת הובלת המים בעץ, הוא מתייבש ונופל. זאת דוגמה מאלפת לאבולוציה בטבע ולתפקיד הקריטי של הפטריות במחזור פסולת. עצים חלשים "קוראים" לחיפושיות שמדביקות אותם בפטריה שהורגת אותם וכך רק העצים החזקים שורדים. בעצם תפקיד הפטריות לעכל ולמחזר כמעט הכל, בלעדיהן היינו קבורים תחת הררי פסולת אורגנית. הטבע מאוזן ואנחנו רק מפריעים לו".

"ממלכת הפטריות היא ממלכה מרתקת, בעצם מבחינת המבנה האורגני שלהן הן יותר דומות לנו בני האדם מאשר לצמחים. הפטריה חסרת כלורופיל, דופן התא שלה עשוי כיטין בדומה לחרקים וחומר התשמורת הוא גליקוגן בדיוק כמו אצל בני האדם. הן גדלות במהירות, בצורות ובצבעים שונים ומשתמשות למגוון שימושים בטבע וגם בתעשייה. פטריות יודעות לפרק נפט ופלסטיק, משתמשים בהן בהדברה ביולוגית, אפשר לבנות בתים ולצבוע בדים ועוד שימושים נרחבים. בעצם מה שאנחנו רואים מעל פני האדמה זה גוף הפרי של הפטריה בעוד עיקר הגוף שלה, התפטיר, נמצא מתחת לפני האדמה ויכול להגיע למימדים עצומים".

אחד התחומים המרתקים והפחות מוכרים במחקר הן פטריות ההזיה. השימוש בהן נפוץ בדרום אמריקה שם גם נחשפה אליהן דר לוינסון לראשונה. "הוזמנתי לכנס מקצועי במקסיקו", היא מספרת, "ובמהלכו לקחו אותנו לסיור בין שבטים של אינדיאנים ביערות וראיתי אותם משתמשים בפסילוסיבה, פטריית הזיה, כחלק מריטואלים דתיים. בדרך כלל הם לא אוהבים לשתף במידע הזה, לשמחתי הם הסכימו והופתעתי מהמנעד הרחב של התופעות להן הן מועילות. חזרתי לארץ והתחלתי לפעול כדי להביא את הפסילוסיבה ולחקור אותה".

בנקודה הזאת מתערב בראיון דר ירון דקל, המנהל המדעי של מכון שמיר. "חקר הפטריות הנקרא מיקולוגיה הוא תחום שהיה פעם נפוץ אך עם השנים נזנח על ידי האקדמיה והידע עבר למרבה ההפתעה לאנשים פרטיים, חובבים ומשוגעים לדבר. בשנת 2019 סגרו באוניברסיטת חיפה את המחלקה למיקולוגיה והעבירו לנו במכון את אוסף הפטריות שלהם ביחד עם דר לוינסון שהפכה אותו לתחום מחקר אסטרטגי במכון שמיר. בהובלתה אנחנו המקום הראשון בארץ שקיבל רישיון ממשרד הבריאות למצות ולחקור את פטריית הפסילוסיבה. היא ידועה בתור פטריית הזיה או פטריית קסם ואכן יש בה חומרים פעילים פסיכדלים רבי עוצמה אם כי מסוכנים שטרם נחקרו בצורה מדעית. לפני כחודש הקמנו חברה בשם פסיילושן שתמצה את החומר הפעיל ותחקור את השימושים שלו במטרה להבין מה לעשות איתו. כפי הנראה מנות זעירות מהחומר הפעיל בפטרייה יעילות למגוון מחלות גוף ונפש מאלצהיימר ועד דיכאון וחרדה. בנוסף אנחנו מפתחים במכון את תחום מחקר הפטריות כמקור חילופי לחלבון מן החי ועוד שימושים. המשימה שלנו במכון שמיר היא לייצר ענף חקלאי חדש בגולן, תפקידנו לחקור ולהבין איך מגדלים פטריות שונות ובסופו של דבר להנגיש את פרוטוקול הגידול לחקלאי הגולן החדשים. מבחינתי כמנהל המדעי במכון מדובר בתחום מחקר אסטרטגי שעתידה להיות לו השפעה מכרעת על עתיד החקלאות בגולן".

בחזרה לכאן ולעכשיו מדגישה ד"ר לוינסון שליקוט פטריות הוא תחביב נהדר אך יש להתייחס אליו בכובד ראש. "אין שום דרך לקטלג או לסווג פטריות מאכל ופטריות רעילות. אי אפשר לומר שהלבנות טובות או שהנמוכות רעילות. לכל פטריה המאפיינים הייחודיים שלה ויש לזהות אותה ברמת וודאות מוחלטת לפני שאוכלים. במדריך הפטריות החדש נכנסו 44 מינים חדשים של פטריות ואפילו 2 מינים של פטריות שזוהו לראשונה בישראל וכנראה הגיעו לכאן רק לאחרונה עם נבגים שנישאו ברוחות הים. כל פטריה מתוארת בבהירות ויש לה תעודת זהות, מה מיוחד בה, אילו שימושים אפשריים וכמובן האם מותר לאכול ממנה. חשוב לי שוב להדגיש שלא מספיק לזהות בערך אלא ממש כמו שמבדילים בין עגבניה למלפפון ואם יש ספק הכי קטן אז לא אוכלים. אבל זה שפטריות רעילות לא אומר שצריך לפחד מהן. צאו לטבע, צאו ליערות, קחו איתכם את המדריך ותגלו עולם חדש ומופלא שנמצא ממש כאן קרוב קרוב בגובה האדמה".