מאלף האבוקדו מקיבוץ אפיק

הכניסה לקיבוץ אפיק ירוקה גם בעיצומו של החורף ומושכת את תשומת ליבם של הנוסעים על ציר יישובי דרום הגולן. רובם של החולפים בכביש לא מודעים לדרמה המתחוללת לנגד עיניהם בירוק בוהק, מבחינתם כנראה זה עוד פרדס אבל חדי העין יבחינו מיד שאין פה לא פרדס ולא נעליים מדובר בחלקת אבוקדו מרהיבה ואולי הגבוהה ביותר בישראל.

רגע אחד, ישאל הקורא הנבון, אבוקדו הוא עץ סובטרופי שבדומה למנגו ולליצ'י חובב אזורים חמימים, מה הוא עושה פה בדרום הגולן, או יותר נכון מי המשוגע שנטע 140 דונם אבוקדו למעלה על הגולן? ובכן קוראים לו אמיתי יעקובוביץ', חבר קיבוץ כבר 33 שנה מתוכם 28 בתפקידו כמנהל המטע עד היום, ואם הוא משוגע או לא אני מציע שתקראו עד הסוף לפני שתקבלו החלטה בעניין.

"אפיק הוא המשק הדרומי ביותר בגולן בתוך משקי בראשית", מספר יעקובוביץ', "עד לפני כמה שנים היינו כמו כולם. גידלנו גרניסמיט ופינק לידיי, אפרסקים ונקטרינות והמון אגסים. לקח לנו זמן להבין שאנחנו צריכים להתייחס לעצמנו בתור משק עמק ולא משק הר. אין שום סיכוי שנצליח לגדל פה תפוחים איכותיים וגם בזני האפטרינה המאוחרים אנחנו לא מצטיינים. מרגע שהבנו את זה התחלנו תהליך של שינוי כוון. עקרנו את כל התפוח ונשארנו עם כ-100 דונם נקטרינה מוקדמת ו-600 דונם אגס. אגס הוא הגידול המרכזי שלנו היום. למדנו לגדל אותו ולהגיע לתוצאות טובות כשכל החלקות הצעירות כבר בתצורת פירותי שזה המודל עליו אנחנו בונים את מטע העתיד".

"אגס הוא גידול מסוכן. אמנם יש לנו חלקות בנות 50 עוד מנטיעת 73 וצברנו המון המון ניסיון אבל כל שנה מזמנת התמודדות חדשה. קח לדוגמה את השנה, אנחנו עם אפס מנות קור, אני כבר צופה שהפריחה תתארך, נחטוף חזק חירכון, אי אפשר יהיה לדלל כמו שצריך כי הפרי לא יהיה אחיד, המפרים לא יפגשו, קרנבל בריו זה מה שיהיה לנו באגס השנה. זה הגידול הכי מסוכן שיש עם המון ידיים עובדות בגיזום וריסוסים שלא נגמרים וטיפול בחירכון ואחרי הכל זה לא נקטרינה שיכולה לטפס לאזורי ה-15 שקל לקילו, לאגס יש תקרת זכוכית ואם אני מקבל 5-6 שקלים סחטיין הייתי מצוין ונניח שקטפתי 3, 3.5 טון וואלה התפרנסתי".

"באגס אין חוכמות, אם אתה לא קוטף פרי 60 ומעלה אין לך מה לחפש בשוק, אתה פשוט לא במשחק. בשביל להגיע לגודל הזה אני הופך את העולם. בשנה שעברה השקעתי 400,000 שקל בדילול כדי שיהיה לי פרי אחיד וגדול וניצחתי. הגעתי למצב שאני קוטף קטיף אחד, את הקטיף השני אני מוריד לרצפה".

בנקודה הזאת המוח המושבניקי שלי נתקע, מה זאת אומרת מוריד לרצפה?
"מוריד לרצפה", עונה יעקובוביץ' בלי להתבלבל, "בדיוק כמו שזה נשמע. מכניס פועלים כדי שיקטפו את הפרי הקטן שנשאר אחרי הסיבוב הראשון ויפילו אותו על הרצפה. תבין, אם אני שולח אותו לבית אריזה אני יכול באותה מידה לשים בכל מיכל צ'ק לפקודת בראשית, תרומה מקיבוץ אפיק לתאגיד. אין לי מה לשלוח פרי פחות מפרימיום, זה לא יחזיר את עצמו".

"כל המצב שתיארתי הביא אותנו לשלוש מסקנות. אחת שיש לי מספיק אגס ומה שכבר יש לי חייבים לבנות בקיר פירותי. זה פחות ריסוסים, קטיף רק עם במות כשהפועל לא סוחב תרמילים או סולמות, חלק מהגיזום ממוכן וגם הדילול קל ומהיר יותר. המסקנה השניה שצריך לעקור חלקות ותיקות ולטעת גלעיניים מוקדמים, אני מחפש זנים עד סוף יוני שלא דורשים מנות קור ושלא יפלו למלכודת דוגמת האפרסק 1881 שכולם נטעו והשוק קורס אל תוך עצמו כל שנה מחדש. והמסקנה השלישית היא אבוקדו".

סופסוף אנחנו מגיעים לעניין שלשמו התכנסנו ואני מבקש להבין קצת יותר לעומק איך הצליחו החברים באפיק לשבור את הקונספציה ולהעיז לטעת אבוקדו במקום כל כך לא אופייני.

"הרקע הוא כל מה שסיפרתי עד עכשיו. שברנו את הראש מה לשים באדמה ובמקביל שמנו לב שהשנים הולכות ומתחממות ונדיר שיש חורפים עם קור קיצוני, תוסיף את העובדה שתוכי, מי שהיה שנים מרכז המשק שלנו, בא מענף האבוקדו ורק אבוקדו היה לו בראש ובסוף הוא לא התגבר על עצמו וקיבלת את התשובה".

זה נשמע כמו בדיחה טובה אבל בסוף הלכתם נגד כל התפיסה הרווחת שאבוקדו לא מגדלים במקומות מועדים לקרה.

"שלא ישתמע כאילו עשינו את זה כלאחר יד, ממש לא. היתה אקסיומה שאבוקדו לא עושים בגולן כי כמו שאמרת זה מסוכן מידי, אז הבאנו את כל החכמים ואיתגרנו אותם. עשינו בדיקות קרקע ומחקר טמפרטורות, ניסינו למצוא פתח שיאפשר לנו לפחות להתחיל בניסיון ואכן גילינו שנדיר שיש אצלנו קרות קיצוניות ואם כבר יש כאלה יש גם דרכים להתמודד איתן. לקחנו סיכון מחושב ויצאנו לדרך. התחלנו עם 30 דונם, עלינו ל-60 והיום אנחנו עומדים על 140 דונם עם כוונות להתרחב עד סביבות ה-300".

מה הנזק שקרה עושה לאבוקדו ואיך מתמודדים עם הסכנה הזאת?

אבוקדו הוא פרי חורפי, קרה קיצונית עלולה להשמיד תוך כמה שעות בודדות את כל היבול, לפגוע גם בעץ וביבול של השנה הבאה ובעצים צעירים אפילו לשרוף אותם לגמרי. מצד אחד לא צחוק מצד שני יש מה לעשות. הקור מטבעו שואף למטה אז בחרנו חלקה משופעת שיתאפשר לקור להמשיך ולגלוש למטה אל הואדי שביננו לנאות גולן בלי להתקע על העצים ובנוסף התקנו מערכת של פולסרים על כל עץ. פולסר זה סוג של ממטרה שמוציאה ערפל בפולסים קצרים. כשיש סכנה לקרה אני פותח את המים מרגע שהטמפרטורות צונחות ועד שהן עולות בבוקר שלמחרת. הערפל הזה מצפה את העצים בשכבת קרח כאשר בין הקרח לעץ ולפרי עצמו כלואה שכבת אויר מבודדת שלא נותנת לטמפרטורה לרדת מתחת ל-0 וככה העץ ניצל. היה לנו אירוע כזה בחורף 2021, המטע ניצל וכל הפרי נקטף כמתוכנן".

"לאבוקדו יש עוד כמה יתרונות. עלות הגידול היא סביב חצי מנשירים רגילים, כמעט שאין ריסוסי מזיקים והגיזום והדילול מינורים והוא מכוון יצוא שזה אולי היתרון הגדול ביותר. כמשק חיפשנו עוגן ליצוא, ענף שיפזר את הסיכון ויעשה אותנו יותר עמידים לתנודות השוק המקומי. השנה נקטוף בפעם השלישית ובינתיים זה כובד יפה כם 90% מהפרי שהולך ליצוא. הפרי משווק דרך צמח, יש להם ניסיון עם אבוקדו, אפיק שותף שם וזה גם קרוב אלינו ונוח".

"צריכת האבוקדו בעולם רק עולה ועולה והשוק העולמי יודע לשלם על פרי איכותי. בחרנו מראש זנים שהולכים באירופה כמו האס ודומיו. האירופאים לא קונים 7 קילו כמו בישראל ואז שמים על השיש שיתרכך לשבוע הבא. הם חוזרים בערב מהמשרד, נכנסים לסופר וקונים אריזה עם 2 אבוקדו בשלים ומוכנים לאכילה. למחרת הם יקנו עוד שניים".

"ועם כל הסופרלטיבים אנחנו עדיין בוחנים את הגידול הזה", מסכם יעקובוביץ', "צריך ללמוד איך לשבור את הסירוגיות שלו, צריך למצוא פתרונות נוספים לקרה, הוא צורך המון מים, אין דילול כימי וקיר פירותי בכלל לא מדובר בענף, מגדלי האבוקדו המסורתיים מגדלים עצי פרא ענקיים, אנחנו נטענו נטיעה צפופה ונמוכה. בקיצור אני רואה המון פוטנציאל אבל גם הרבה מקום ללימוד ושיפור. אני מקווה שעם הזמן נצליח להכניס לאבוקדו את המקצועיות שרכשנו בנשירים, נגיע לפרוטוקול ברור ונוכל להכריז סופית שאפשר לגדל אבוקדו בגולן".