הזהב הלבן

הנוסעים דרומה על כביש 98, מיד אחרי אוכף הסוסיתא, נהנים מנוף חקלאי משתנה לאורך השנה כולה. משני צידי הכביש מתחלפים הצבעים והגידולים בהתאם לעונה ומזכירים עד כמה אנחנו חיים בתוך מרחב חקלאי חי ופועם. החלקות המטופלות היטב לא גדלות שם מעצמן כמובן, הן שייכות לכפר חרוב ומבוא חמה, שני הקיבוצים הדרומיים שלנו, ומנוהלות כך נראה לפחות במקצועיות וביד בוטחת.

יד בוטחת אחת שייכת לנועם בן ארי ממושב נוב. בן ארי (46) מנהל את חקלאות הצומח בכפר חרוב בארבע השנים האחרונות והוא מהדמויות הבולטות בנוף החקלאי הגולני. בגישתו החדשנית והמפוכחת הוא מדגים איך צריך להתנהל משק חקלאי בתנאי אי ודאות כפי שצופן העתיד לכולנו. "כפר חרוב ייחודי בתפיסת החקלאות שלו", הוא מספר, "בעצם כל ענף הצומח, גד"ש ומטעים, נמצא תחת קורת גג ניהולית אחת. אנחנו מחזיקים כ-4,000 דונם חציים מטעי נשירים כמו שקדים, אגסים, אפרסקים ונקטרינות וחציים גד"ש. גידולי השדה שלנו מגוונים מאד. בצל, שום, תירס, אפונה וגזר צבעוני אולי אפילו מלונים ושעועית, הכל בהתאם לעונה ולביקושים וכמובן גם חיטה לגרעינים או למספוא על כל חלקה פנויה".

איך מחליטים מה לגדל השנה?
"קודם כל אני שואף לעבוד עם השוק ולא עם התעשייה כי התעשייה, ותסלח לי על הצרפתית, משחילה אותנו כמו שצריך. אתן לך דוגמה. נאמר שאני מגדל תירס למפעל השימורים זנלכל. הם בעצם מנהלים את כל הקטיף, יש להם נפח פעילות שהמפעל יודע לתת ובהתאם לאותו נפח הם מחליטים מתי קוטפים ואצל מי. אם הכל בסדר אז הכל בסדר אבל אם במקרה יש להם תקלה וכמו השנה אחד המנועים של אחת המכונות מושבת אז נפח הפעילות שלהם יורד משמעותית והם לא יכולים לקלוט את כל היבול המתוכנן ואז הם לא באים לקטוף והתירס מזדקן ואני צריך להמשיך להשקות או לתת עוד ריסוסים והפחת גדל והרווח שגם ככה קטן הופך להפסד. אנחנו שבויים בידיים שלהם. לכן אני מעדיף לעבוד עם שוק המאכל המקומי. אני משתדל להריח את השוק ולחתום חוזים מראש עם סוחרים. זה יותר עבודה בשבילנו כי אם נחזור לדוגמה של התירס אז במקום לפתוח קו-נוע שישקה 450 דונם במכה אנחנו זורעים חלקות קטנות של 30 דונם בהפרשים של שבוע וככה בהתאם ליכולת של השוק לקלוט את הפרי מאריכים את העונה. זה סינג'ור בשבילנו אבל זה גמיש וכל הגידול תלוי בנו והכי חשוב יש חוזה חתום ואם אני אגדל כמו שצריך אז גם הרווח לדונם ידוע מראש. בכלל אני מאמין שהקיבוצניקים צריכים להיות קצת מושבניקים, לרדת בהיקפים ולגוון את הגידולים ככה שאם גידול אחד נופל השני מפצה עליו ובסה"כ הרווחיות נשמרת".

איך אתה מצליח להתנהל מקצועית עם כל כך הרבה מינים שונים?
"קודם כל אני נעזר במדריכים של שה"מ כמו גם במחלקות החקלאיות של המפעלים שיודעות לתת ליווי מקצועי. שמוליק פילו שעובד איתי בצוות הוא מגדל בחסד עם עשרות שנות ניסיון ואני משתדל לא להפריע לו וחוץ מזה אני מתייעץ המון עם ותיקי הגולן. דמויות מוכרות כמו אורי לוצ'ינסקי, אבי בן ארויה, יורם מאפיק ובולי מאבני איתן. הם כולם שועלים ותיקים והם תמיד נענים בשמחה לענות על כל שאלה ולתת עצות טובות. אה ואני עושה גם טעויות".

אחת מאותן טעויות התבררה בסופו של דבר כברכה והחזירה לגולן את גידול הכותנה שנעלם מהנוף מהסיבות שצויינו לעיל. "פנתה אלי מאיזו חברה ישראלית וביקשו שאגדל עבורם קינף. מדובר בצמח קרוב לכותנה מבחינה בוטנית שמפיקים ממנו סיבים לתעשיית הנייר או לתעשיית הפולימרים כמו דשבורדים של כלי רכב למשל. החברים באותה חברה לא באמת ידעו לגדל את הקינף הזה אז הם אמרו לי להשתמש באותו פרוטוקול גידול כמו של כותנה. הצעד הראשון בכותנה זה לרסס מונע נביטה על החלקה כדי למנוע עשבייה רעה וכך עשינו גם במקרה הזה. זרענו וחיכינו לנביטה שהיתה כמעט מושלמת. שמחנו מאד, אפילו פתחנו בקבוק יין בשטח, ואז כשהנבטים הקטנים הגיעו ל10 ס"מ השורשים הגיעו למונע נביטה ובום כל השטח נשרף. עכשיו הפסדנו פעמיים. פעם אחת את הקינף ופעם שניה יש לנו שדה "מלוכלך" במונע נביטה ואין שום דרך חוץ מ-400 מ"מ גשם לפרק אותו אז בלית ברירה זרענו כותנה".

"החברים במועצת הכותנה חשבו שהשתגעתי אבל סיפקו לי זרעים וליוו אותי בגידול. למרבה ההפתעה מחיר הכותנה העולמי זינק והטעות הפכה מהפסד לגידול רווחי שימשיך גם בעונה הבאה".

כדי להבין טוב יותר איך חזרה הכותנה לנקד את הגולן בלבן אני פונה ליחיאל שטיינמץ שעסק בגידול כותנה בשנים 1983 עד 1990. "בשנים אלו גידלו בגולן סביב 20,000 דונם כותנה בשנה ובכל הארץ סדר גודל של 600,000 דונם. עם השנים, בגלל מחירי מים גבוהים ומחירי כותנה נמוכים, ירד היקף הגידול לשפל של 27,000 דונם ובגולן הוא הופסק לחלוטין. בסוף 2021 עלה מחיר הכותנה מהזן פימה – כותנה ארוכת סיב הנמצאת בגידול בעיקר בקליפורניה אך גם בישראל – לכדי 200 סנט דולר לליברה (ככה סוחרים כותנה בעולם). במחיר זה נהיה מאד כדאי לגדל כותנה בישראל וכך נזרעו באותה שנה קרוב ל 90,000 דונם וגם אצלנו בגולן מבוא חמה, כפר חרוב, שדות בגולן, ויונתן חזרו לכותנה. המיגבלה בעונה זו הייתה כושר קטיף, בישראל נותרו קטפות בודדות והן מסוגלות לקטוף, בעונת הקטיף הנתונה, את 90 אלף הדונם שנזרעו ואכן עמדו בכך. עקבתי אחר הגידול בגולן כל הקיץ, מודה שאפילו התרגשתי, ולבסוף שמחתי עם המגדלים על התוצאות הטובות שקיבלו, הן ביבול והן באיכות".

"נכון לעכשיו", מסכם שטיינמץ, "משקים חדשים מעוניינים לחזור לגידול והקיימים רוצים להגדיל את החלקות אך מאידך עננה מרחפת כעת מעל שוק הכותנה העולמי שנמצא כמו כל הכלכלה העולמית במיתון. זה המקום לציין כי הטיפול בכותנה והמכירות מתנהלים כולם ע"י מועצת הכותנה. זהו גוף מקצועי, מסור וולונטרי בו חברים כל מגדלי הכותנה. האנשים שם ידעו לשמור על הגחלת גם בשנים קשות, לשמור על שתי מנפטות שימשיכו לעבוד ולא יסגרו, ועוד דברים רבים וטובים שבזכותם עברנו בהצלחה את העונה הזו והם ראויים לכל שבח".

בחזרה לנועם בן ארי נראה שגם הוא מסכים עם שטיינמץ ומזהיר מפני ריצה של המגדלים לזהב הלבן. "אמנם הכותנה היא גידול יחסית פשוט. זורעים באפריל, משקים כ-600 קוב לדונם אבל יש מעט טיפולים ובאוקטובר קוצרים. משם הכותנה עוברת למנפטות שמעבדות את היבול במשך כשלושה חודשים אז הוא נארז ומאופסן ומשווק בהתאם לשוק ולמחירים. כלומר הגידול אולי פשוט וכלכלי אבל ארוך וקשה מבחינה תקציבית ולפעמים לוקח יותר משנה עד שרואים את הכסף".

לאן אתה מוביל את חקלאות כפר חרוב בעתיד הנראה לעין?
"אז כמו שתארתי אני משתדל לגוון את הגידולים ולפזר סיכונים. הכל כחלק מתוכנית חומש בה אנחנו מחדשים את המטעים ופונים לגידולים מכווני יצוא. ערב השמיטה נטענו 520 דונם חדשים של נשירים, זני אבוקדו שחורים ליצוא בואדי סוסיתא ושקדים סביב מנחת פיק שם נשלים נטיעה נוספת של 120 דונם. איתרנו 600 דונם בג'וחדר וכשהם יוכשרו אולי נחזור לטעת אגסים. חתמנו חוזה עם יקבי כרמל לנטיעת כרם יין ונעשה גם חלקת קיוי צהוב אולי אפילו נלך על חלקת ליצ'י קטנה באיזו פינה שנשארה לנו בסוסיתא".

"לשמחתי האמירה בקיבוץ היא חד משמעית שהחקלאות היא ערך מה שבא לידי ביטוי בהשקעות האדירות האלה ורק ימים יגידו אם קיבלנו החלטות נכונות. אני משתדל בתוך הריצה השוטפת והיום יום הדוחק גם לעצור מידי פעם, לקחת אויר ולהסתכל סביב. יש כל מיני רעיונות אבל צריך להתקדם לאט ובזהירות, מותר אפילו לשבת רגע על הגדר כדי לראות לאן כל הענף הולך. דבר אחד בטוח, לא משנה מה מגדלים השוק הולך לכוון של פרימיום. יותר גדול, יותר צבעוני, יותר טעים והכל עם חיי מדף ארוכים יותר. זה לא פשוט להגיע לשם אבל אנחנו חייבים ואנחנו גם נגיע".