עליית המכונות

המסיק בעיצומו ובבית הבד בקיבוץ גשור אוירת חג. משאיות עומדות בתור, מלגזות מרחפות מצד לצד, העובדים ממהרים ומעל לכל רעש המכונות שעובדות מסביב לשעון כדי להפוך את הזיתים של הגולן לשמן הכי טוב בארץ. על כל הצרמוניה הזאת מנצח יוסי פרידמן חבר הקיבוץ ומי שבעוד כמה דקות יתברר לי כחלוץ המסיק המכני בישראל.

מסיק מכני נראה כמו משהו שתמיד היה כאן, כלומר זה כל כך הגיוני וכל כך עובד יפה שלא ברור מה עשו פעם. "למה פעם?" פרידמן מתפלא, "עד היום עוד אפשר לראות פה ושם אוטובוסים חונים בצידי החלקות וערמות של פועלים עם מקלות מוסקים בידיים. זאת לא היסטוריה רחוקה. הכל התחיל ב-2001 כשיוסי נאמן ובולי ביטרמן מאבני איתן היו בספרד וראו שם מכונה מוסקת זיתים. הם חזרו לארץ עם תמונות והדליקו אותי. באותה תקופה עקרנו את כרם היין הותיק שלנו ואת כל מטע התפוח. החלקות עמדו ריקות והתלבטנו מה עושים. הרעיון של זיתים לשמן בנטיעה צפופה ומסיק מכני בא לנו בדיוק בזמן".

"לא הכרנו את הענף בכלל אז לקחתי איתי את תרצה זהבי והתחלנו להסתובב בין המגדלים בארץ. כל מי שדיברנו איתו פסל את הרעיון, כולם פסקו שזה לא יעבוד. מה שכן, ידענו שדרום הגולן מתאים מאד לגידול זיתים. באליעד, בנאות גולן ובגבעת יואב היו מאות דונמים של זיתים לשמן ולמאכל בשיטה מסורתית והיו להם יבולים יפים ותוצאות טובות".

"אני הייתי משוכנע שזה יעבוד, מיד הזמנו שתילים ונסענו בעצמנו לספרד ליום הדגמה של מסיק מכני ואכן ראינו שיש אמת בפרסום. שורות שורות של זיתים בנטיעה צפופה, הבוצרת רוכבת מעליהם עושה מה שעושה וכל הפרי במיכל. שם נפל לכולנו האסימון סופית".

"במהלך של חמש שנים נטענו כ-100 דונם בשנה. הגענו ל-400 דונם לפני המסיק הראשון. הלכנו על כל הקופה אבל האמנתי בדבר הזה בכל ליבי. לא ראיתי אפשרות שזה לא יצליח. לא שהיינו חפים מטעויות. בגלל חוסר הנסיון שלנו התחלנו עם 9 זנים שונים במרווחי נטיעה משתנים ועוד טעויות של מתחילים. לקח לנו הרבה שנים לצבור ידע ונסיון והיום יש לנו 800 דונם כרם זיתים לשמן כשהמגמה להתרכז בשלושה זנים בלבד קורנייקי וארבקינה הותיקים וארבוזנה שהוא הכוכב החדש בישראל".

מה רע בזנים האחרים?
"הזנים כשלעצמם לא רעים יכול להיות שיש להם שמן איכותי אבל הצורה הפיזית שלהם לא מתאימה למוסקת. או שהעץ גבוה מידי או שהגזע מתעבה במהירות ובתוך שנים ספורות המכונה לא יכולה להכנס עליו".

בעצם אתה אומר שאתה מתאים את הגידול למיכון.
"חד משמעית, אני לא רוצה לראות פועלים בשטח ואם זן מצריך ממני יותר מידי עבודה או שכאמור המבנה הפיזי שלו לא מתאים למוסקת, אפילו אם השמן או היבול שלו טובים הוא יפסל ואנחנו לא היחידים. זאת המגמה היום בארץ ואפשר לראות את זה סביבנו. רק בדרום הגולן עקרו בשנתיים האחרונות מאות דונמים של זיתי מאכל. אין לשיטה המסורתית היתכנות כלכלית".

במקביל לנטיעת הכרם הבינו בגשור שבשביל באמת להרויח הם צריכים מותג משלהם. "מהיום הראשון היה לי ברור שלגדל זה לא מספיק. הקמנו את בית הבד ואת מותג 'ארץ גשור' וכבר במסיק הראשון ב-2005 שווקנו 5 טון תחת המותג שלנו, שאר השמן הלך ליד מרדכי. שנה לאחר מכן גדלנו ל-15 טון, בשנה השלישית שווקנו עצמאית 50 טון והיום זה מגיע לכ-200 טון שמן זית ממותג שזה בעצם כל היבול שלנו ועוד ממגדלים שמוכרים לנו את השמן".

"כשניגשנו להקים את המותג ראינו לנגד עיננו את האח הגדול שלנו, יקבי רמת הגולן, הם היו המודל שלנו ככה שמראש הלכנו על איכות כגורם מבדל. אנחנו רחוקים גיאוגרפית מה שמקשה על הלוגיסטיקה וידענו שלא נצליח להתחרות במחירים של מרכז הארץ ובטח לא ביבוא אז התמקדנו באיכות ואני יכול לומר היום שזה מצליח. אין לנו מערך שווק ומכירות אבל יש לנו שם טוב ומי שרוצה אותנו מגיע אלינו. נכון שאנחנו יקרים משמעותית מהשמן ברשתות אבל יש מספיק קהל שמעריך שמן זית איכותי ומוכן לשלם בשביל זה. אגב אני מאד שמח לראות את כל השכנים שלנו בדרום הגולן שכולם מייצרים שמן ברמה גבוהה. אני ממליץ לכל מגדל לנסות לשווק לפחות חלק מהתוצרת שלו תחת מותג עצמאי. זה מעלה מיד את הרווחיות מהזיתים".

מה היחס בין יבול הזיתים לכמות השמן המופקת בסוף התהליך?
"זה משתנה ממגדל למגדל ובעיקר מאזור לאזור, בדרום הגולן אנחנו מצליחים להגיע ל 20-23 אחוז שמן, גבוה משמעותית מעמק הירדן למשל. בצד השמן יש 50% מי עקר ועוד 25% גפת שאלו המוצקים שנשארים. את המים אנחנו מפזרים בחלקות ואת הגפת מפנים לאתר קומפוסט או כתוספת מזון לבקר במרעה אבל אלו שני מוצרים נלווים מאד בעיתיים מבחינה סביבתית".

מי עקר, תוצר הלוואי מתעשיית השמן שמכילים למעשה את תאי הזיתים לאחר הפרדתם מהשמן, הם מים בעיתיים מאד מבחינה סביבתית בגלל נוכחות גבוהה של חומרים אנטיבקטריאלים, חומציות גבוהה וחומר אורגני רב (פי 100-200 מביוב ביתי). דר' אייל קורצבאום ממכון שמיר למחקר חוקר בשנים האחרונות ביחד עם שותפים ממוסדות מחקר אחרים את הטיפול או השימוש במי העקר בשני כיוונים עיקריים. כיוון אחד הוא לטפל ברעילות מי העקר על ידי קדם טיפול, לדוגמא בעזרת אוזון שמנטרל חלק גדול מהחומרים האנטימיקרוביאלים (פנולים ופוליפנולים) והמשך טיפול בחומר האורגני על ידי חיידקים, כך שבסופו של תהליך ניתן יהיה להזרים את המי העקר המטופלים למערכת איסוף הביוב האיזורית ללא פגיעה במתקן הטיפול בשפכים וללא פגיעה בסביבה. הכיוון שני דווקא מגייס את החומרים האנטימיקרוביאלים שבעקר ועל ידי מיצוי שלהם אנו מפתחים חומרי הדברה לשימוש חקלאי כנגד חיידקים ופיטריות מחוללי מחלות בצמחים וכן חומרים אנטיביוטיים לשימושים אחרים. שני הכיוונים הוכחו במעבדה כאפשריים ויעילים. עם זאת, לשם הגדלת קנה המידה של התהליכים לרמה מסחרית ושיפור הטכנולוגיה שואפים כעת בקבוצה של קורצבאום למצוא מימון נוסף להמשך המחקר והפיתוח.

בוא נדבר רגע על שמן זית מיבוא. זה נכון שהוא באיכות נמוכה?
"נכון מאד. רוב השמן מגיע מספרד בזיל הזול ואיכות ירודה. יש יצרנים ישראלים שלא עומדים בפיתוי, קונים ליטר שמן ב-12 שקל, מבקבקים אותו בארץ תחת המותג שלהם ומוכרים ברווח. במחיר הזה מקבלים שמן בן שנתיים שלוש, שלא נשמר בתנאים הנאותים. תהיה בטוח שאת השמן ההאיכותי הספרדים שומרים לעצמם, אלינו מגיעה התחתית של החבית. בכל מקרה עצתי לצרכנים לחפש את תו האיכות של מועצת הזית ככה סברי שמדובר בשמן ישראלי שגם נמצא בפיקוח של מעבדה. אם אין תו של המועצה אין ברירה צריך להרכיב משקפיים ולקרוא את האותיות הקטנות על התוית שמציינות את ארץ המקור של השמן".

מה הסוד לשמן זית איכותי?
"קודם כל אזור דרום הגולן כבר נמצא בנקודת התחלה טובה מבחינת תנאי מזג האויר שמאפשרים לזית לצבור יותר שמן. כמו כל גידול צריך לשמור על החלקות בריאות ונקיות ממזיקים ובעיקר לשאוף לזמן הקצר ביותר בין המסיק לבית הבד מה שיבטיח שהזיתים לא יתחמצנו והשמן יהיה בחמיצות נמוכה".

ואיך נראה העתיד של הענף?
הייצור בארץ מספק כ-50% מהצריכה ככה שיש עוד הרבה מקום למגדלים חדשים. בדרום הגולן ניטעו רק השנה כאלף דונם והיד עוד נטויה. למגדל חדש אני אומר תבחר זנים נכונים, תשקיע בגידול, תקים מותג גם אם רק לחלק מהשמן והכל יהיה בסדר".