skip to Main Content

חקלאות אמונה משפחה

מוזיקה לטינית מתגלגלת על המדשאה, בכניסה למתחם הקטיף העצמי של משק מלול במושב שעל, מרימה את האנרגיות בבוקר הצונן הזה. שמעון מלול מחכה לי עם חיוך גדול וטפיחה מושבניקית משתקת על השכם, ברוך הבא למשק של משפחת מלול, הוא אומר בגאווה ומוציא אותי לסיור במקום.

מלול, מראשוני המושב, חקלאי מעל ל-40 שנה מסתובב בחלקה כמו אבא גאה. שורות שורות מסודרות כמו חיילות בטקס יום העצמאות בהר הרצל של פירות יער, דובדבנים ותותי שדה. קח, הוא קוטף לי תות, זה בטעם ענבים. איך אתה מסתדר, אני שואל, מבחינה תפעולית עם מגוון כזה גדול של מינים וזנים? "תשמע", הוא עונה, "אני חקלאי 43 שנה גידלתי פה הכל מבקר ולבשר ועד נקטרינות וענבי יין ככה שידע ונסיון לא חסרים לי מה שהיה חסר לי זה היוזמה והחכמה של הילדים שלי".

"יש לנו פה 20 דונם של קטיף עצמי, הכל בעבודה עצמית. זה עוגן משפחתי שכולם נתנו כתף. כל בני המשפחה עובדים פה ומקבלים משכורת ובסוף העונה גם מתחלקים שווה בשווה ברוווחים. בתוך שנה הבנים שלי הרימו את כל מה שאתה רואה זה עבורי שיעור לחיים. הבנתי מהר מאד שלצעירים האלה יש חשיבה שונה וטובה משלי. הם מבינים טוב יותר את השוק, איך לעשות חקלאות תיירותית ברמה הכי גבוהה. אז נתתי להם יד חופשית וברוך ה' התוצאה נפלאה".

"אנשים מגיעים בעונה, משלמים 35 שח לאדם בכניסה ומבלים פה 3 שעות. קוטפים ואוכלים כמה שרוצים ואם גם לוקחים הביתה משלמים ביציאה. אבל זה הרבה מעבר לקטיף עצמו, המבקרים נחשפים לחוויה של גידול חקלאי אמיתי. הם מבינים קצת יותר מה זה להיות חקלאי, מה המשמעות של שמירה על האדמה, הם רואים חקלאים שאוהבים את העבודה שלהם וכמה זה קשה להביא את הפרי מהמטע אל המדף בסופר. אותה משפחה אם תלך לסרט בקולנוע תשלם פי 4 על בילוי חסר כל ערך מוסף".

משק מלול הוא משק ותיק בשעל, שמעון מגדל כ-100 דונם נשירים וכרם יין ובשנים האחרונות ראה איך משנה לשנה הסיפור הופך קשה ומורכב יותר. עד שלפני כמה שנים הוא חווה משבר בשווק הנשירים. משבר שגרם לו לשנות כוון. "אני מגדל סביב 100 דונם של נשירים וכרם יין ולאורך השנים אני רואה איך החקלאות המסורתית הולכת לכוון לא טוב. יותר קשה לשווק, יותר קשה להרוויח. הבנתי שצריך לשנות כוון אבל לא ידעתי לאן לשמחתי שני הבנים החליטו שהם חוזרים למשק ואמרו לי "אבא, אנחנו קונים רכב מסחרי ומתחילים לשווק את הפרי שלך ישירות לצרכן". אני לא מבין בזה כלום ולא היה לי מושג איך הם מתכוונים לעשות את זה אבל זרמתי איתם מיד ולשמחתי זה השתלם".

"בהתחלה הבנים ניסו לשווק לחנויות וחזרו עם אוטו מלא סחורה, מהר מאד הם שינו כוון והקימו תשתית של קבוצות רכישה בכל רחבי הארץ. זה לא פטנטנ ולא סטארט אפ אב לזה עובד מצויין. אנחנו קוטפים ואורזים בבוקר ולפנות ערב הפרי על השולחן ברמת גן, בירושלים ואפילו באילת. איפה שיש דרישה הם נמצאים. הצרכנים מאד מעריכים את התוצרת הטריה ומעניין שהם גם מעדיפים פרי מאובק ופחות ממוין כי זה מעיד בעיניהם על הטריות שלו. הבנים התיעצו איתי על המחיר, אמרתי להם שלא משנה כמה הם יבקשו העיקר שלא יהיו חזירים וככה בסופו של יום אנחנו מרויחים פי 3 ממסלול השווק הרגיל דרך בית האריזה והצרכן משלם פחות מחצי ממה שאותו תפוח עולה לו בשוק".

איך אתה רואה את עתיד החקלאות בגולן ובכלל?

ברור לגמרי שהמדינה כמדינה לא רוצה שנגדל פה נשירים. הם מעודדים ייבוא ממדינות שתומכות בחקלאים שלהם ככה שלמרות שהפרי שלנו איכותי יותר וגם בריא יותר, אין לנו שום סיכוי להתחרות בזה. חקלאי שרוצה לשרוד צריך לזהות ולנצל את היתרון היחסי שיש לו. אם אני מתייחס לגולן אז מדרום לצפון כל אזור מצטיין בדברים אחרים ואנחנו צריכים לפתח גידולי נישה שיתאימו לתנאי הסביבה ולעשות 20 דונם בבתי גידול שיכניסו למשק המשפחתי כמו 400 דונם אפרסקים. רק ככה עם גידול נישה שמנצל יתרון יחסי ושגם יאפשר שווק ישיר נצליח.

ובמשק הפרטי שלכם?

שאלה טובה. ביטלתי הזמנת שתילי תפוח שתכננתי לנטוע, אין לי שום כוונה להשקיע עכשיו ל-20 שנה קדימה רק כדי לגלות בעוד כמה שנים שאני אדיוט. במקום נשירים אנחנו שוקלים להגדיל חלקות של פירות יער גם זנים קיימים אבל בעיקר מחפשים זנים חדשים, שירחיבו את העונה ויגדילו את המגוון בקטיף העצמי ובשווק הישיר. במקביל נפתח תוכן פה בקטיף עצמי כמו לינת אוהלים, קבלות שבת, אולי אפשרות לעשות פה חתונות".

אגב היתרון הבולט שלנו בגולן זה מרקם החיים ההרמוני. זה אולי האזור היחיד בארץ שיש סינרגיה בין כל המגזרים והפרגון ההדדי הזה מתבטא בשטח. הבן שלי יהודה אמר לי בהתחלה תחשוב חיובי והברכה תבוא. זה הכל קשור אחד לשני. אם השכנים טובים ומפרגנים הברכה חוזרת אלינו וגם המבקרים מרגישים בזה. צריך למנף את זה לחקלאות תיירותית שהיא יתרון נוסף שלנו בגולן. רק פה בשעל יש סביבי יקב ומרכז מבקרים של המכוורת של שלום רביב כלומר מתפתחת סצינה שלמה שמאפשרת למבקרים יום בילוי שלם. הגולן הוא אזור קלאסי לדבר הזה, המשפחות מהמרכז מחפשות בילוי מהסוג הזה שגם לא יהיה יקר וגם יתן ערך".

צילום: יהודה ויינברג

מלול הוא ריאליסט אופטימי מהסוג שמתסכל למציאות בעיניים אבל לא נכנע לקשיים. "אריק שרון אמר "פעם אתה למעלה ופעם אתה למטה העיקר להשאר על הגלגל". החקלאות הישראלית התמודדה עם משברים ויצאה מהם מחוזקת וגם את המשבר הזה נעבור. אז חברים יקרים ובעיקר חקלאים צעירים אל תשברו, תיזמו, תחדשו, תעשו את הכי טוב שלכם מתוך אמונה בצדקת הדרך ותצליחו".

Back To Top