skip to Main Content
מכוורת אלין

החיים דבש

אוירת חג בכל פינה בחנות המפעל של מכורת אלין שבוע לפני ראש השנה, אצלם זה שיא העונה וצנצנות הדבש זורמות בקצב. שרון שנבור הנמרץ מקבל את פני בחיוך מתוק ומראה לי בגאווה כל פינה במקום. עוד מעט הוא יספר לי את הסיפור מאחורי המכוורת ואיך הוא הצטרף אליה אבל קודם כל חשוב לו לתת את הכבוד למייסד. “דיוויד התחיל פה הכל עוד בשנת 74 ומאז הוא מייצר דבש מהפרחים של הגולן שנותנים לדבש את טעמו המיוחד”.

דיוויד אלין שחצה כבר את גיל 70 נשען אחורה בכיסאו ונהנה לשמוע את שרון החתן שלו מספר את הסיפור שלו בהתלהבות. “בשנת 74 חבר מהצבא הזמין אותי לראות כוורת”, דיוויד מוסיף את הצד שלו, “לקח לי בדיוק 5 דקות להתאהב בדבר הזה. אהבה ממבט ראשון כמו בספרים. מיד נכנסתי לעניין והתחלתי להתמחות בתחום”.

“הגולן הוא אולי האזור הכי טוב בארץ למרעה עבור הדבורים. יש פה המרחבים הדרושים לדבורים ובזכות המגוון הגיאוגרפי יש לנו פרחים מכל הסוגים. פרחי בר ופרחי תרבות. השטחים שלנו נפרסים מעין גב למטה בדרום ועד תל פארס למעלה בצפון ולאורך השנה אנחנו נודדים מאזור לאזור. בחורף הכוורות למטה שם נעים יותר לדבורים ובאביב אנחנו עולים למעלה, מתחילים עם הפריית השקדים, אחר כך אגסים, תפוחים ובקיץ גידולי קיץ כמו בצל לזרעים”.

איך בעצם אתם מתחברים?
שרון נשוי לביתו של דיוויד וכבר בהתחלה היה ברור לכולם במשפחה שלא עוזבים את המשק. “לי אישתי עבדה פה ואז הלכה להיות מנהלת הקהילה בגבעת יואב. אני עבדתי בכלל בפרטנר בראש העין. ידענו שיום אחד נכנס לעסק אבל לא חשבנו באותו שלב שהוא יכול לפרנס שתי משפחות. יום אחד פגשתי חבר במושב כשהוא מוכר את הפרות. הוא סיפר לי בדמעות ובכאב גדול איך הילדים עזבו ואין לו ברירה אלא לסגור את הרפת. באותו רגע חזרתי לדיוויד ואמרתי לו שאצלנו במשפחה זה לא יקרה אז כשהוא רוצה שירים לי דגל ואני מיד נכנס לעסק. הוא ענה שהדגל מורם רק שאחשוב על זה היטב ולא אמהר להכנס לחקלאות. לקח חצי שנה עד שעזבתי את העבודה שלי בפרטנר והצטרפתי כולי לעסק”.

נשמע לי לא פשוט לעבוד עם אבא של אשתך.
“דווקא זה בסדר גמור”, הוא אומר בחיוך, “דיוויד מאד פתוח וזורם. אנחנו עובדים כמו בכוורת, הוא המלכה ואני הפועלת. וברצינות, התעקשתי ללמוד את המקצוע מהתחלה, יצאתי איתו לשטח כדי להבין כל שלב בתהליך יצירת הדבש. דיוויד הציף אותי במידע ולימד אותי ב-3 שנים מה שהוא למד ב-40 שנה ועדיין אני לומד כל יום דברים חדשים”.

כשנכנסתי לפני 8 שנים היו לנו 200 כוורות. היינו מספיקים לעבור את כל הכוורות ביום אחד. מאז הלכנו וגדלו והיום עם 700 כוורות לוקח לנו שלושה ימים לעשות סיבוב”.

שרון, דיוויד והדור הבא של מכוורת אלין

מה האתגרים העיקריים איתם אתם מתמודדים?
שרון לא מתבלבל ועונה מיד. “שמירה על בריאות הדבורים, התמודדות עם כוורנים שפולשים לשטחי המרעה שלנו ושווק. צריך להבין שענף הדבש בישראל מפוקח ומתוכנן. בדומה למכסות החלב מועצת הדבש מקצה לכל כוורן שטחי מרעה מוגדרים לטובת הדבורים שלו. כדי לפעול ביעילות צריך לפחות קילומטר וחצי בין נקודת מרעה אחת לשניה. הבעיה שכוורנים פירטים מגיעים בזמן הפריחות ומחביאים בשטחים כוורות. זה מיד משפיע על כמות הדבש שהדבורים מצלחות לייצר. במקרה כזה, אם בכלל הצלחנו לגלות כוורת כזאת, מגישים תלונה ומפקח של המועצה יגיע ויטפל אבל כאמור לא תמיד אנחנו מזהים שפלשו למרעה שלנו”.

“הבעיה השניה היא בריאות הדבורים. זה לא סוד שבכל העולם הדבורים נתונות בסכנה מידית מידי יום. איום ראשון אלו חומרי ההדברה שמרוססים בכל השטחים החקלאיים. יש חומרים שפשוט הורגים את הדבורים ויש שפוגעים בחוש הנווט והן לא מצליחות לחזור לכוורת, תועות בדרך ומתות. זה בעיקר בא לידי ביטוי בזמן ההפריות במטעים. החקלאים חייבים להיות מודעים לעניין ולבחור נכון את החומרים איתם הם עובדים”.

“איום שני זה אקרית הוורואה. טפיל שהגיע מהפיליפינים והתפשט בכל העולם. האקרית הזאת נצמדת לדבורה והורגת אותה. בנוסף היא משמשת וקטור לוירוסים ומחלות אחרות שפוגעות בכוורת”.

“האיום השלישי התגלה לא מזמן. קרינה אלקטרומגנטית מקוי מתח גבוה ואנטנות סלולריות. אנחנו מזהים פגיעה הולכת וגדלה בכושר הנווט של הדבורים. בטבע דבורה יודעת לעוף 3 ק”מ ולחזור בדיוק לכוורת שלה. הקרינה שהאויר שלנו מלא בה משבשת משהו אצלן במוח והן מנווטות הרבה פחות טוב עד כדי פגיעה ממשית”.

“והאתגר השלישי הוא שווקי”, שרון לוקח אויר ומסביר, “פעם רוב הדבש היה נמכר לסוחרים או לחדרי אוכל בקיבוצים וארגונים גדולים. הסוחרים לא השאירו לנו הרבה רווח, הקיבוצים הופרטו וארגוני העובדים מעדיפים תלושי קניה לחגים. חיפשנו דרכים חדשות לשווק את הדבש שלנו והתחלתי למכור במרוכז לחנויות קטנות בכל הארץ. בחרתי חנות אחת בכל אזור והתמקדתי בה. בצורה הזאת נוצרת מערכת יחסים ביני כייצרן לבעל החנות שמשווק הלאה את הדבש כאילו הוא שלו. פעם בשבוע אני עושה סיבוב ומוריד דבש לחנויות, מסדר א המדפים ומתחזק את בעלי המקום”.
“מעניין שיש 3 קהלי יעד לדבש. היהודים, הערבים והרוסים. היהודים קונים בעיקר סביב החגים. הערבים קונים כל השנה ומעדיפים דבש נוזלי ואצל הרוסים יש תרבות שלמה סביב הדבש כל השנה. הם דווקא מעדיפים דבש קרוש ומרגילים את הילדים שלהם לאכול דבש מגיל צעיר והרבה”.

זה נכון באמת שדבש נוזלי מעורבב עם סוכר?
“חד משמעית לא, לפחות לא אצלנו. הכל תלוי בפרחים מהם נעשה הדבש. יש פרחים שהדבש שלהם יקרוש מהר ויש פרחים שהדבש לא יקרוש בכלל”.

מה הלאה? איך מפתחים את העסק?
כוון אחד שעבד יפה עד לקורונה היה תיירות. יצרנו קשר עם מלון סטאי והם היו שולחים אלינו קבוצות ומשפחות לסיור וטעימות במכוורת. זה עבד מצויין עד לקורונה כאמור ואנחנו מחכים לחדש את הסיורים האלה. והכוון הבא הוא כמובן שווק ישיר ברשת. יש לנו מוצר טוב שקל לשנע אותו, לא צריך קירור או משהו ותאריך התפוגה שלו ארוך. יש לנו גם מוצרים משלימים כמו פרופוליס ומשחת צורי ככה שהכל בעצם מוכן. זה לא צריך להיות מסובך אבל לדיוויד יש חששות מזה ואני נותן לו את הזמן להתרגל לרעיון”.

אז לא הבנתי אם אתם אופטימים או פסימים, אני שואל את הצמד ודיוויד קופץ לענות ראשון. “בספר המקצועי הכי נחשב בתחום שלנו כתוב שאם אתה רוצה להיות כוורן מקצועי צריך שאישתך שתעבוד בחוץ במשרה מלאה. כמו שאר ענפי החקלאות זה לא קל אז בוא נגיד שאנחנו לא מלקקים דבש”.

דווקא שרון נשמע אחרת. “ברור שהעבודה לא קלה אבל ב-3 השנים האחרונות אנחנו מוכרים את כל התוצרת וחודשיים בשנה בעצם אין לנו דבש. אז יש אתגרים והתמודדויות והחיים מורכבים אבל אני אוהב את העבודה ולדעתי יש עוד מקום להתפתח ולגדול. אז כן, אני אופטימי ונשאר רק לאחל לכל השכנים מהגולן שנה טובה ומתוקה עם הרבה דבש בריא וטעים של מכוורת אלין”.

ליצירת קשר
שרון שנבור 054-4815055
alinbeefarm.co.il

This Post Has 0 Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Back To Top